מובא בזוהר הקדוש: "כל ימיו של האדם צריך הוא להתחזק בקב"ה, ומי ששם בטחונו וחוזקו כראוי בו יתברך, לא יכולים להרע לו כל בני העולם. כך
אמר דוד המלך: 'אלוקי בך בטחתי אל אבושה, אל יעלצו אויבי לי'.
כתב 'החפץ חיים': "ויזהר מאוד לא לחשוב בלבו בעת צאתו למלחמה, הלא גיבורים אנו ואנשי חיל, אלא רק ישים מעוזו בה' ויבטח בו
כי הוא יתברך יעזרנו".
כמו שכתוב: "לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה, רוצה ה' את יראיו המייחלים לחסדו" הפסוק נחלק לשניים, את
יראי ה' ומקיימי מצוותיו – בוודאי עין ה' להצילם מן המות, כמו שאמרו חז"ל, שאפילו רק בשביל זכות מצות קריאת שמע ישראל של שחרית וערבית בלבד, ניצולים,
אלא אפילו אם עד עתה לא היה בכלל, מאלו ששייכים לכת יראי ה' בשלמות, אף על פי כן, אל יתייאש מן הרחמים ויבטח בה' וייחל לחסדו.
כי ה' יתברך מתחסד עם הבוטחים בו, ולפי גודל הבטחון כן הוא גודל ההצלחה.
שישראל מסתכלים כלפי מעלה ויודעים כי הכל תלוי בידי שמיים אזי גובר ישראל וכל העולם כולו
אינו יכול להם, כי ה' יתברך בעצמו נלחם עבורם.