לפעמים, באופן שגוי, אחרי שפינקנו את הילד שלנו אנו רואים את עצמנו כהורים טובים. לא נתנו לו לעבוד קשה, עשינו במקומו. מסתבר שלאורך זמן, אם נעשה מטלות במקום הילדים שלנו, הם יפגעו ואנחנו נפגע. הורה – מנהיג אמיתי מוליך את הילד, מכוון ומדריך אותו. הוא מרים את הילד לרמה שלו ולא יורד לרמה של הילד. השבוע בארוחת צהרים לימדתי את הילד שלי שבסוף הארוחה הוא צריך להוריד את הכלים שלו מהשולחן. בארוחת ערב הוא כבר עשה את זה מעצמו. הוא היה כל כך גאה בעצמו על זה, עד שכשהוא התעורר באמצע הלילה הוא זכר לספר את זה לאבא שלו בהרבה גאווה.
כשאנחנו מפנים כלים אחרי הילדים שלנו, אוספים משחקים או כביסה במקומם אנחנו אולי יעילים יותר, כי אנחנו עושים את זה בחצי מהזמן, אבל אנחנו לא מפנקים אותם, אנחנו פוגעים בהתפתחות, בתחושת המסוגלות והערך העצמי שלהם.
כאשר משה ביקש מה' שימנה מנהיג לעם ישראל כתוב בפרשה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם". יש להבין את כפילות הלשון אשר יצא לפניהם – ואשר יוציאם, ואשר יבא לפניהם – ואשר יביאם. אומר בעל האבני אזל מנהיג אמיתי צועד בראש העם "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם", אבל הוא גם שומר עליו להרים אותו אל דרגתו ולא משפיל את עצמו אליהם מתוך וותרנות ומילוי כל מבוקשם. אשר יוציאם – מפקיעם מהשפלות והטומאה, ואשר יביאם – מכניסם אל רוממות הקדושה. אבל מנהיג שלא הולך בראש העדה, סופו שהעדה עומדת בראש והוא כפוף אליהם.
מנהיגות היא תכונה חשובה בהורות. לעמוד בגאון בראש המשפחה, להדריך, לכוון לתת כתף וכל תמיכה נחוצה אחרת, אבל לא לעשות במקום הילד. להרים אותו, לפתח אותו, ולאפשר לו לבנות את עצמו ואישיותו.
בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ, פסיכותרפיסטית | לתגובות [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
