מילון אוקספורד פרסם כעת את "מילת השנה" שלו לסיכום השנה הלועזית: ריקבון מוחי. באנגלית – Brain rot. שימו לב מה קובעים המומחים של אוקספורד, ונראה שכל אחד מאיתנו יודע היטב על מה הם מדברים:
"בעידן הרשתות החברתיות, ריקבון מוחי הוא מונח שמתאר את המצב הירוד של השכל שלנו, כתוצאה מכך שאנחנו גוללים באופן אינסופי ונתקלים בתכנים ברמה נמוכה, שאינם מאתגרים את החשיבה. יש ירידה ביכולת לקלוט רעיונות מורכבים, לפרש, לנתח, להפעיל מאמץ אינטלקטואלי. ההשפעה היא לא רק על רמת השכל, אלא גם על בריאות הנפש, בעיקר אצל צעירים".
קראתי ונזכרתי בהגדרה הבסיסית של עם ישראל, שמקדש את הלימוד כבר אלפי שנים. עם שמדגיש מול כל אתגר בהיסטוריה את הקשר לתורה, את העמל, את הלימוד שמוביל לידי מעשה, לימוד שמקדש את הלומד עצמו. כך נכתב בספר דברים על התורה שלנו: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".
עם חכם ונבון. איזו הגדרה. מוזמנים לחשוב, כל אחד ברמה האישית, איך לתת פייט לסכנה הזו, איך להילחם במילת השנה, הריקבון המוחי. ההיפך מריקבון זה בנייה, פריחה. איך בחיים האישיים אנחנו מוסיפים עומק, לימוד, ריכוז, קשר, התעלות?