אמר דוד המלך: "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני….. אם לא שיויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו"
כתב בספר 'חובת האדם בעולמו':
כך הרגיש דוד המלך ע"ה כתינוק קטן המתרפק על אמו וישן בבטחה בזרועותיה והוא ביטוי לענווה. כי לתינוק אין כח עצמי וכל מציאותו היא רק בחסד ה' עליו.
הענו מרגיש הכנעה לפני הבורא, הרגשה שהוא מהווה 'צינור' של הבורא ללא רצונות עצמיים, וכל מעשיו הם רק למלא שליחותו של ה' יתברך ואז ממילא הוא מרגיש שכל הצלחותיו שייכות לה'.
כל קנייניו הגשמיים כגון רכב, בית וכו' הם אצלו בבחינת מתנה גדולה שמקבל מחדש בכל עת מהקב"ה וברור לו שכל אותם כלים גשמיים נתנו לו רק כדי להשתמש בהם בתועלת רוחנית והוא שמח בחלקו.
גם את מעשיו הרוחניים צריך האדם להצניע ככל שניתן, כי גם אלה ניתנו לו בחסדי ה' יתברך עליו שזיכה אותו לעשותן. וממילא הענו עושה הכל להסתיר עצמו ולברוח מן הכבוד והפרסום.
וזהו שנרמז בפסוק: "יושב בסתר עליון…" דהיינו מי שיושב 'בסתר' – בענווה, אצל ה' הוא נחשב עליון.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
