בכל שנה מחדש אני מפרסמת את הרעיון הפשוט הזה, ובכל פעם אני מקבלת תגובות מפתיעות על כמה שזה עובד.
וכך כתב לי לפני כמה שנים הרב דעאל כהן מקהילת "ראש יהודי" בתל אביב:
"הרבה פעמים הכול בחיים נראה תקוע. גם בפרשת השבוע, פרשת ויגש, זה נראה שאין מוצא. האחים נמצאים מול השליט המצרי שמתעקש לקחת אליו את אחיהם הקטן בנימין. העסק מסתבך, ולא ברור איך אפשר לצאת מזה.
פעמים רבות אנחנו נמצאים במשא ומתן קשה ומתיש. זה יכול להיות עובד בשיחת שכר, חייל שמבקש משהו מהמפקד, או אפילו נאשם שעומד בפני שופט. אתה מרגיש חסום, נתקל בחומות של חוקים ואילוצים ופרוצדורות נוקשות.
מה עושים? כשכואב – מדברים, זועקים.
כך מתחילה הפרשה: 'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה'. הוא פשוט ניגש לשליט המצרי וזועק מעומק הלב. יהודה מגולל את הסיפור המלא, כולל כל הרגישויות והמורכבויות שבו. הוא מדבר בשטף ובכנות, משתף בתחושות שלו ובחששות שלו, ולא מתבייש להביע מצוקה.
ואז – הבלתי יאומן קורה: יוסף לא יכול להתאפק, והוא מגלה להם שהשליט המצרי הקשוח הוא בעצם האח האובד שלהם, יוסף. האחים בוכים ומתרגשים ומתאחדים, והכול משתנה לטובה. לפני שתי דקות יהודה לא דמיין שדבר כזה יכול בכלל להתרחש.
כשמתחילים לדבר באמת, במלוא העוצמה, לשתף בכנות – פתאום חומות נופלות. נסו את זה בבית".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
