כתב בספר 'חובות הלבבות': הסיבות שבגללם הטיל ה' יתברך על האדם לחזר ולסבב אחרי פרנסתו ושאר צרכיו הם שניים – סיבה אחת והיא
לנסות את האדם אם הוא יעבוד את ה' או חלילה, ימרה אותו, ולכן העמיד אותו במבחן מהי כוונתו בהשגת צרכיו. האם לעשות רצון ה' או כדי למלא
תאוותיו.
והסיבה השניה, שאם האדם לא היה צריך לטרוח אחר פרנסתו, היה עסוק ברדיפה אחרי הבלי העולם והיה רודף אחרי העבירות, לכן ריחם הבורא יתברך על האדם והטריח אותו שיהיה עסוק, וזהו שאמרו חז"ל: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון.
לכן, מי שמעדיף לעבוד את ה' יתברך, ובוטח בו בענייניו הרוחניים והגשמיים ומסיר מעליו מידות רעות ושואף למידות טובות, ואין הוא בועט בה' גם בזמנים שהוא חי במנוחה, ואין הוא מתפתה לרדוף אחרי תענוגי העולם המכשפים את האדם, הרי אדם זה משחרר אותו ה' יתברך מהטרחה להשגת פרנסתו, מפני שלא שייכים אצלו שתי הסיבות הנ"ל ולכן פרנסתו תבוא אליו בנקל ובלי טירחה ויגיעה ככתוב: "לא ירעיב ה' נפש צדיק".