כל יום יש בתוכך מלחמה,
בין השכל לנשמה
בין השקט למהומה,
בין הסהרוריות לנחמה,
בין הפיוס לנקמה.
(ולא מה שאת חושבת)
כל יום יש בתוכך מלחמה.
אפילו בדברים הפשוטים,
רוצה דוגמה? בבקשה:
האם לקום מוקדם או להמשיך בשינה,
כי אין כמו במיטה,
עם מזגן קררר והתכסות בשמיכה,
(ואני בבכל לא אוהבת לישון, מבטיחה…)
כל יום יש בתוכך מלחמה.
בין הרצון לאכול ירקות ופירות,
(מלפפון, גזר, חסה ועגבנייה ועוד שלל צבעים מהגינה)
לבין הרצון לאכול פחמימה ריקה,
(פתיתים, פסטה או תפו"א)
כי מה יותר טעים מפחמימה?
ככה באמצע היום צלחת לנחמה…
כל יום יש בתוכך מלחמה.
בין הרצוי למצוי,
בין השלם לחצוי
בין ההזוי לשפוי,
בין החיזוי לצפוי
בין הגלוי לחסוי
בין התלוי לסיכוי
(כן, כן, יש הרבה בין לבין ואוי…)
כל יום יש בתוכך מלחמה.
בין מה שאת רוצה,
לבין מה שאת צריכה,
בין לאן שאת רצה,
לבין לאן שאת שוחה
(במחשבות, ברגשות, בכוונות)
בין מה הוא כישלון בבטחה
לבין מהי הצלחה.
(מי קובע את זה? בשורה הבאה…)
כל יום יש בתוכך מלחמה.
בין ללכת עם העדר,
ממש לפי הספר,
לבין לחיות את המסר,
שלך עשר מעשר.
כל יום יש בתוכך מלחמה.
לא רק בתקופת המלחמה מול איראן,
אמנם היא לא תמיד מורגשת,
לא תמיד מונחת על השולחן,
אבל היא נוכחת וקיימת בתוכך כל הזמן.
כל יום יש בתוכך מלחמה.
מאבק פנימי ללא הפסקה,
מקטן עד גדול המשקל והפריקה,
השאלה היא כמה פעמים את מנצחת את עצמך,
מתוך אמונה, ביטחון ובחירה,
כמה את לא מוותרת לעצמך
והולכת אחרי הלב שלך וההרגשה.
כמה בעצמך את בטוחה ומאמינה,
שתוכלי לנצח את עצמך בכל תקופה.
(ועברנו תקופות מ-2020…)
בכל יום יש בתוכך מלחמה










