מחבר: נעמה חי

"מאז שהגעתי, ראיתי שמה שהייתי עושה עד עכשיו כדי להתמודד עם פחד, לא ממש עובד. התפאורה שלי השתנתה בצורה דרמטית, אין לי יכולת לקחת את האוטו לסיבוב, לפגוש חברה, ללכת לקנות משהו מנחם ומאוד לא בריא, לשקוע בתוך איזו מטלה של הבית, לנסות לפתור בעיות של מישהו אחר..."

"אני דיי בטוחה שהייתי עם עיניים עצומות רוב השיר. שרתי על ירושלים, על סנדלר, ונגר ואיש לגמרי לא צעיר. שרתי על המשיח בכלל בלי להבין, שרתי על תקווה וגעגוע ואמונה. שרתי והרגשתי שאני טובה במה שאני עושה. שרתי ורציתי שזה לא ייגמר לעולם..."

"השבוע נסעתי לאן שהאינטואיציה הובילה אותי. בלי גוגל מפס, וויז, או שום אינדיקציה אחרת, עליתי על אוטובוס ונסעתי. הלכתי כמעט שעה ברגל עד שמצאתי אחוזה ישנה וענקית..."

"להיות לבד זה לא כל הסיפור. אדם יכול להיות לגמרי לבד ועדיין לא להיות נוכח, לברוח מעצמו. צריך אומץ להיות לבד, וצריך עוד יותר אומץ באמת להיות"...

"התחושה הזאת להיות קטנה למול דבר עצום, וכל מה שאת מסוגלת לעשות באותו רגע זה לנשום ולהודות שזכית להיות פה ושאת לא אדישה לעולם, לחיים, למה שסביבך"

"כשהיום התקדם הבנתי שזה אני לבד. העמדתי את החנוכיה על אדן החלון והתחלתי לברך. בן רגע אני במקום אחר"

יומן מסע כנה של נעמה שהחליטה לנסוע ולקחת זמן לעצמה, משתפת בחוויות שלה, בתובנות וכל המסביב, החל משלב האריזות והפרידה, ולאורך כל הדרך. והפעם, על משפחות שונות, הסתגלות, שיקופים וכל מה שמביא איתו אחרי החגים.

יומנה של נעמה, שהחליטה לנסוע ולקחת זמן לעצמה, משתפת בחוויות שלה, בתובנות וכל המסביב, החל משלב האריזות והפרידה ולאורך כל הדרך | והפעם על ההבנה שגם כשאנחנו רחוקים אפשר להרגיש הכי קרוב, ועל פחדים שאפשר לגדול מהם

יומן מסע כנה של בחורה שהחליטה לנסוע ולקחת זמן לעצמה, משתפת בחוויות שלה, בתובנות וכל המסביב, החל משלב האריזות והפרידה , ולאורך כל הדרך. והפעם, על החששות של לפני וההתמודדות הראשונית עם המרחק מהבית.