על עונות השנה, תהליכים ועצים | בדרך אליי פרק 5

2025 5.1 יום ראשון

במוצאי שבת שמעתי שקט.

התכוננתי ללכת לישון, ופתאום קלטתי שאני לא שומעת כלום. לא מכונית, לא אנשים, לא מוזיקה, לא כל מה שמקיף אותנו כל הזמן בעיר, כל עיר. כמובן שלכל עיר הרעש הייחודי לה. בבני ברק למשל זה לגמרי שגרתי לשמוע שואב אבק או בלנדר ב12 בלילה, אנשים שרים במרפסות, מניין ביתי ואיזה קדיש שנישא ברוח. מוזיקה בפול ווליום מאיזו שמחה.

הרעש פה הוא קצת אחר אין ספק.

ופתאום גם הוא עצר. ניגשתי לחלון בסלון, וראיתי שהתחיל לרדת שלג. שלג אמיתי! הפעם היחידה שראיתי שלג הייתה בירושלים לפני הרבה שנים. ואני לא זוכרת שהייתי אז מספיק נוכחת להנות ממנו, אני זוכרת בעיקר את המרוץ לחזור חזרה הביתה כדי לא להיתקע בירושלים הקפואה והמנותקת מהחשמל.

אבל פה, פשוט עצרתי והסתכלתי. על הקסם הלבן הזה, על העולם האפור, ירוק, חום,שחור, שנצבע כולו בלבן. על העדינות והרוך , על הפלא הזה שבקושי יצא לי לחוות. הייתי ממש נוכחת, ישבתי והסתכלתי. זה עשה לי חשק לראות טבע.

למחרת הלכתי לRegent park . אחד המקומות האהובים עליי. פארק כל כך ענק שלא משנה כמה פעמים אהיה בו, אני בטוחה שלא ראיתי את רובו.
אני הולכת עמוק יותר ויותר לתוך הפארק, וכמו תמיד חושבת לעצמי שהיה עדיף
לי לנעול נעלי ספורט ולא מגפיים.

קר בחוץ, כולם סביבי עטופים במיליון שכבות, כובעים, צעיפים, כפפות. שמש שקרנית נאמר על השמש שפה, לא זו שבארץ שתמיד איכשהו קצת מחממת(:
מגיעה לאזור שיש בו גשרים קטנים כאלה שמובילים לאמצע נחל קטן , ואפשר לעמוד על אבנים ענקיות ולהסתכל על הכל יותר מקרוב. אני מתארת את זה לא טוב אבל באמת שזה מקסים.
נעמדת בנקודת התצפית ורואה את העצים האלו:

חשופים מכל העלים שלהם, נראים יבשים איכשהו למרות כמויות הגשמים פה. פתאום אני קולטת שלפני חודש בערך צילמתי בדיוק את אותם עצים.
אז הם נראו ככה.

השוני מדהים בעיניי.
זו הפעם הראשונה שממש חוויתי סתיו. בארץ איכשהו העונה הזאת פחות מורגשת, פתאום יותר קריר בערבים אבל אם את חיה בעיר, את פשוט גולשת לך מקיץ לחורף.
פה יש ממש סתיו. יש עלים אדומים, כתומים, צהובים, שנושרים לאדמה בכמויות. יש מזג אוויר שמשתנה כל יום. יש נחליאלי מזן שאין אצלנו, יש ציפורים נודדות בשמים.

עכשיו חורף.
רוב העצים ערומים, הצבע השולט הוא לגמרי האפור. כבר לא צבעי אש משמחים.
כשראיתי את העצים האלה בסתיו, הרגשתי שאני מבינה את פירוש המילה יפעה. יראה והתפעמות מהטבע. התחושה המדהימה הזאת להיות כ"כ קטנה למול דבר עצום, מושלם, שכל מה שאת מסוגלת לעשות באותו רגע זה לנשום נשימה עמוקה ולהודות שזכית להיות פה ברגע הזה ושאת לא אדישה לעולם, לחיים, למה שסביבך.

אז , ברגע הראשון שראיתי אותם, התבאסתי. הם לא יפים עכשיו. הם לא מעוררים השראה או רצון לשבת ולכתוב שיר על הטבע ונפלאות הבורא. הם פשוט שם, ואם לא הייתי זוכרת כמה יפים הם היו, לא הייתי מתעכבת לידם בכלל.
אבל אני עומדת שם ומסתכלת.

חושבת על העצים האלה, על הטבע ועל איך השם קבע שיהיו מעברים, שיהיו עונות שנה. על איך העץ לא עושה עניין, הוא מקבל בהכנעה מה שבא. עכשיו הוא ירוק ומלא פרי, בעונה הבאה העלים שלו כתומים ונושרים לאיטם. בחורף הוא חשוף, מקבל את הגשם ומרכין ראש, מכין את עצמו לאביב שיגיע. כמה פעם היינו מחוברים לטבע. ולא, הפעם אני לא מדברת על הילדות שלי (למרות שאפילו מאז הדרדרנו בנושא), אני מדברת על הרבה שנים אחורה.

שנים שבהן שקיעה וזריחה היו קריטיות, ולא הייתה תאורה נוספת בבית. שנים שבהן עונות שנה סימלו פירות וירקות שונים, ומידת הגשם סימלה באופן ישיר את כמות המים, הצלחת היבול. שנים שבהן אנשים אכלו מה שהם או שכניהם גידלו.
זה דיון שלם, אבל באותו רגע היה בזה משהו פשוט להתגעגע.

התגעגעתי וקינאתי בעצים על היכולת שלהם להיפרד מהיופי שלהם בלי בעיה, להתמסר לתוכנית גדולה מהם.
קינאתי בסבלנות האין סופית לתהליך, תהליך שלא רואים מבחוץ אבל רוחש חיים מתחת לפני השטח.
התגעגעתי לתקופה שלא היינו צריכים להיראות כל כך בסדר כל הזמן. שיכולנו, כמו העץ, להגיד, עכשיו אני בחורף, אל תראו אותי ככה. תכף יבוא האביב שלי. וכמובן, האמונה שהוא אכן יגיע. אין תקיעות בטבע, כל יום מביא איתו התחדשות, העונות יתחלפו והעצים יתחדשו יחד איתם.
הטבע אף פעם לא ממהר, ואיכשהו הכל נעשה.

ואנחנו? אנחנו מנסים להחיש את הקץ, לדלג על שלבים, להריץ את הסרטון קדימה, לקרוא את העמוד האחרון בספר.
אבל יש דברים שפשוט אי אפשר להאיץ בהם. הם אפילו לא תלויים בנו.
בדברים מסוימים אנחנו פשוט עץ.

וזה הכי מקסים בעולם.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

בדרך אליי: יומן מסע מרתק בהמשכים, המתרחש ממש ברגעים אלו | מאת נעמה חי | פרק 1 'בדרך אליי' יומן המסע של נעמה חי | אפשר לגדול מזה – פרק 2 אחרי חודש מחוץ לבית | בדרך אליי – פרק 3 חנוכיה, אנגליה קרה ושוקו חם | בדרך אליי פרק 4