לפני שטסתי, לאמא שלי היה רעיון. להפיק ערב לקהילה המדהימה בלונדון, לנשים שהכרתי שמארחות אותי ורובן נהיו מזמן לחברות, לתת להן משהו בחזרה. לעשות עבורן ערב של הרצאה ושירה.
הייתי קצת אמביוולנטית אבל אמרתי שאנסה.
הצעתי את זה לחברה , ומשם זה התגלגל.
זה היה בנר חמישי של חנוכה.
כל הימים שקדמו, הייתי עמוק בחנוכה. תפילות, נרות, משמעות, סגולות, סופגניות, ניסיתי לספוג מהחג הזה כמה שיותר אור וחום.
וקצת הדחקתי את ההופעה הזאת למען האמת.
היה לי קצת קשה לקבל את זה שהדרך שאני אעניק חזרה לנשים האלה משהו, אראה להן הכרת הטוב, יהיה לא על ידי איזו מתנה או משהו חומרי, אלא על ידי שאני אשיר? זהו? זה הרגיש לי עצלני אפילו, אפשר לחשוב כזה. וגם מה אני אגיד להן בכלל. רובן בגילי או מבוגרות ממני. מה אני יודעת להגיד להן על החיים שהן לא יודעות?
באותו יום לא יצא לי קול כמעט. הייתי צרודה וכמעט חשבתי שאבטל אבל קלטתי שאנחנו באנגליה ולא עושים פה דבר כזה. במונית, נתתי לבהלה רגע להשתלט עליי, לפחד שאני אאכזב, שהן סתם באות ולא יהיה יפה או מרגש או מלא תוכן, שלא ייצא לי קול, שירגישו שאני שונה אחרי שיראו את הצד הזה שבי.
ואז עצרתי אותו, את המוח הממהר לחשוב ומתעסק מדי בעצמו.
נזכרתי בפסוק מדהים מפרשת השבוע, מקץ:
"ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה " (בראשית, מא, טז)
כמה ענווה נדרשת ממך כדי להיות מסוגל להגיד ברגע כזה- בלעדיי. זה בכלל לא אני. זה לא שלי. זה רק עבר דרכי. אני צינור נקי ואלוהים מדבר אליך דרכי. כל גאולה שתגיע לי, כל שפע, לא יגיע אליי מכוחי, אלא ממנו. האגו שלי, החוכמה, המניפולציות, שום דבר מזה לא באמת משפיע וחשוב.
וזה הדבר שהרגיע אותי ויישב את דעתי. השם, בלעדיי. נתת לי קול, אני מבקשת ממך שתיתן לי להשתמש בו בקדושה, ולהיות צינור נקי למה שהן צריכות לשמוע.
ישבתי שם במעגל נשים הזה, בלי המחברת עם הנקודות שתכננתי להגיד. ישבתי שם ודיברתי על חיים ומוות ומה שביניהם, על ההסכמה לקבל את מי שאנחנו עכשיו כדי לקבל שפע, את הפער בין כל מה שאנחנו רוצות להיות ולעשות, את העצב שחנוכה מביא איתו ממש יחד עם האור הגדול. שרתי ובכיתי. והן, בדרכן האנגלית והמאופקת, היו שם יחד איתי.
אמא שלי לימדה אותי, שלחיות את השליחות שלך אפשר לא רק ברגעי השיא, כשאת על במה ענקית מול אלפי נשים, או כותבת רב מכר. שליחות היא גם מול אישה אחת. מול קבוצה קטנה. מול המראה דבר ראשון בבוקר, כשזו רק את וכל מה שאת מנסה להסתיר מהעולם, כל מה שמתעורר יחד איתך ליום חדש ואת לא בורחת, את מושיטה יד ומקבלת את כולך. שליחות היא כל רגע שאני בנוכחות ואחריות בחיים שלי. משתמשת במתנות שקיבלתי בקדושה וכבוד. בלעדיי.
ואז יכול לקרות הקסם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
וואו
מרגש ונכון כ”כ
השליחות הראשונה היא עם עצמך
להיות טובה אוהבת וחומלת
כי אין עוד בריה מופלאה מיוחדת וייחודית כמוך!
ומשם להפיץ את האור החוצה לכל סביבתך
תודה על התזכורת החשובה הזו!
שנזכה לניסים ונפלאות כל אחת לפי בקשתה ומשאלתה 💖