קטגוריה: סיפור בהמשכים: מסדר מלחמה / א' פרי

"זלמי הנהן. 'עכשיו ספר לי מה קרה, כל המדינה מדברת על התינוק שנחטף מדובר בתקרית עולמית, התינוק הוא הנכד של המשיח'...."

כשהיא אומרת את המילים הללו היא מבחינה עד כמה המאורעות אינם הגיוניים. למה מוטי עזב? הוא יכול היה לדבר, לשמוע, להסביר... האמנם המצב תמיד היה כל כך גרוע?

"חכה כאן, אגיש לכבודו כוס משקה ונשב נשוחח, חכה, אבקש מרעייתי לפתוח עריסה, הוא צריך ציוד, בגדים, מזון, טיטולים, נראה מה אפשר לעשות"....

"היא שמה לב לדבר אחד מעניין: כשהיא לבד בבית היא יכולה להיות יותר זמן מול המסך, הילדים בידיים טובות ביותר, אצל חמותה, והיא כאן, עם הרבה זמן פנוי ורצון לפענח מה קורה כאן, מה פשר הסמל הזה של העוף הדורס..."

"בבוקרו של אותו יום היא הכריחה את עצמה לצאת ללימודים. זה חשוב לה, השהיה הרבה מול המסך כשהיא כל כך בודדה, לא אמורה להיטיב עימה..."

"'גם אני נפלתי ואני אקום', מלמלה רבקה לעצמה. נכון שהכל חשוך כרגע, אבל אני יכולה, אני יכולה לצאת מהמצב הזה, בו אין לי נפש חיה, לחיים טובים יותר...."

"אז מה החלטת? את רוצה לעזוב את הבית?" שאלה חמותה, "זה יכול להקדם לכיוון גירושין, את יודעת".

"היא חוששת לפנות למשטרה, אולי הם משתפים פעולה עם הארגון הסודי? מצד שני היא חייבת, מדובר בדיני נפשות...."

האם יש לכת הזו משמעות גם כיום? למה היא נתקלת בסמל הזה בכל מקום לאחרונה? מה הוא בא לספר לה?

"ההליכה בפארק היתה מיטיבה, מזג האוויר היה נוח, ורבקה חשה שיותר משהיא מסייעת לדודה חנה, הטיול הזה מסייע לה לצאת מהמחשבות הדוהרות, מההתלבטות, אל מקום אחר של תקווה..."