לברוח עם התינוק. לאן?
הוא מיהר לעטוף את הקטן שנם בשלווה, מתפלל שלא יתחיל לבכות. לאן
ילך? אולי ינסה להשאיל קולנועית מגברת בן עמי, אבל איך יחזיר לה
אותה?
רוברטי אמר לא לנסוע במונית, לא לעלות לאוטובוס. אז הוא יתחפש,
ילך ברגל. יעשה סיבוב סביב השכונה. יצעד לעבר כיוון כלשהו – בתקווה
שמשמים ינחו אותו בדרכו.
התינוק זע, פלט קול שנשמע כמו התחלה של בכי. נתי פשפש בתיק. היה
שם בקבוק סטרילי עם חלב. הוא מיהר להשקות את התינוק, ואחר כך יצא
מהבית.
יש שביל צדדי שמוביל לקצה השכונה. משם אולי ימצא כיוון.
הוא לבש בגדים שמצא בארון – בגדים ששיוו לו מראה שונה. שפתיו לחשו
פרקי תהילים. הוא החליף את כל בגדיו, כולל נעליו. ואז ניגש למכשיר.
"האם יש עליי או על התינוק מעקב כלשהו?"
"המקום נקי ממכשירים ומעקב", הייתה התשובה.
הוא הניח את התינוק בתנוחה נוחה בתוך צידנית מרופדת, ופסע החוצה
בצעד קל – שומר על קשר עין עם היצור הקטן והמתוק.
זמן רב צעד ללא מטרה. רגליו הוליכו אותו לשכונה מוכרת, לעבר נחלאות.
ביתו של הרב ראובני כאן בסביבה.
תחושת חוסר נעימות עלתה בו. בטח הרב כועס עליו, כיצד יבוא אליו בלי
שביקש סליחה על מה שהיה.
הוא מרגיש כל כך גאוותן ושחצן, ביום הפגישה עם האחיינית של הרב
ראובני, נפגש עם יעל גפנר ואף סגר וורט. נזכר איך הרב ראובני התחנן
אליו, זו לא היתה אשמתו, אבל הרב חושב שזה כן.
איזה בושות.
מצד שני אין לו ברירה אחרת, זה המקום היחידי שהוא יכול לגשת אליו.
כמו בתחושת דה ז'ה וו פסע שוב על מרצפות האבן הגדולות, וביד רועדת
נקש על הדלת.
הדלת נפתחה בידי הרב ראובני. הוא הביט אליו בשתיקה, עיניו העידו על
הפליאה הגדולה שחש.
נתי שלח מבט מהיר אל התינוק הנם בשלווה בסל שבידו, מבין בחיוך
שהפליאה של הרב תגבר ברגע שיבין מה הוא מחזיק בידו.
"כנס, נתי", אמר לו הרב בקול חביב.
נתי נכנס לבית והניח את הסל בזהירות על הכיסא, שולף מתוכו את התינוק
הנם ברוגע.
הרב ראובני סקר אותו ולא אמר דבר, נתי הבחין שהוא אחוז תדהמה.
"שב נתי", אמר הרב בחלוף רגע, "ספר לי מדוע באת הנה ומי הקטן?"
נתי סיפר לו בקצרה, הרב נאנח ואמר, "חכה כאן, אגיש לכבודו כוס משקה
ונשב נשוחח, חכה, אבקש מרעייתי לפתוח עריסה, הוא צריך ציוד, בגדים,
מזון, טיטולים, נראה מה אפשר לעשות".
נתי הנהן קלות
זה חסר אחריות לתת לו, בחור צעיר, לשמור על תינוק, ולא משנה איזה
סיפור תמוה עומד מאחוריו.
יש מספיק אנשים, שהם אינם הוא, שיכולים לטפל בקטן הזה.
הרבנית ראובני, בלי לשאול שאלות, הביאה עריסה וסידרה בה מצעים
תואמים.
"כיצד הבאת אותו?" שאלה.
"בסל הזה".
"בסל?" נחרדה, "זה היה מסוכן מאוד, היה לתינוק נס ששרד"… היא רצתה
להמשיך לנזוף בו, אך הרב סימן לה להפסיק.
"עשיתי חורים בסל שיכנס אוויר והסתכלתי עליו כל הדרך לראות שהוא
בסדר", אמר נתי.
הרב חייך ואמר, "העיקר שהתינוק עכשיו בידיים טובות נתי. יש פתגם
ערבי שאומר: יום אסל יום בסל".
*
היא לא יכולה ללכת למשטרה עם הכותרת הזו, היא כן יכולה.
היא נכנסה לתגובות.
"כפר תשר השלום, 04/09 בקוראן כתוב שזה המועד המתאים, הכל
מתקדם כשורה".
זה תאריך? לפי לוח השנה הלועזי, זה יוצא בשבת!
אם תלך למשטרה הם יעשו משהו לעצור אותם? היכן זה כפר תשר השלום?
היא צילמה את המסך ושמרה את התוכן, מתלבטת אם ללכת למשטרה או
אולי לחשוב ששוב מדובר בהתראת שווא, היא לא תיקח סיכון.
אבל אז מישהו כתב: "הפעולה בוטלה לזמן אחר".
התגובות שם לא איחרו לבוא, תגובות של זלזול ונאצה נגד העולם המערבי.
זה לא עניין אותה.
כעת היא רק רוצה להתנתק מעולמם של הטרוריסטים, לחפש קצת שלווה,
היא פתחה ספר תהילים.
"…גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה… למה פרצה גדרותיה, יכרסמנה
חזיר מיער…". דמעות זלגו מעיניה על הסידור, כעת, לאחר שנחשפה
לשנאה תהומית של אנשים, כלפי העם הזה שלא רוצה להזיק לאיש, חשה
בכל תוקף את הגלות האיומה.
עד מתי
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
