האדם שהגיע לראות את פסל הדרקון, היה נשוא פנים, זקנו ארוך ולבן
וקסקט שחור על ראשו, עיניו היו רציניות. הוא עמד מולו, הבעת פניו הביעה
סערה וכעס. הוא אמר בקול גדול: "חובה לזרוק את הפסל למעיין, להטביל
אותו מכל הטומאה שלו, בוא נלך לזרוק אותו עכשיו!" חמיו התלווה לטקס
הדתי בו הם יזרקו את הפסל למעיין ויסירו ממנו את הכישוף.
האיש אמר פסוקים בקול והשליך את הפסל למים. אדוות קלות נוצרו
במים, הם החלו לגעוש אט אט, מייקל חש שהוא מחוויר ופסע מספר
צעדים לאחור. כעבור מספר רגעים נראה קצהו של יצור מופיע מהמים,
היצור התברר כמפלצת דרקונית ענקית שעלתה לאט מהמים ופערה מולם
פה ענק, שואגת מולם.
"מה עשינו?" מייקל תפס את ראשו בין ידיו וזעק בקול לא לו, "תראו את
המפלצת הזו".
רגב ליטמן נראה חיוור ורועד, הוא ניגש לדרקון ודחף אותו בכוחות לא לו
לכיוון המים, "הרב, חייבים לעשות משהו", קרא בקול צרוד, "תראה מה
קרה פה, זה לא הגיוני, עזור לי".
האיש ניגש לדרקון וסייע לדחוף אותו לכיוון המים, הדרקון צחק צחוק
קולני ופער את פיו הענק, קול צחוקו הדהד במרחבים הריקים סביבם,
מייקל נשא את רגליו והתחיל לברוח, הוא ברח וברח, שומע את הדופק
שלו ההולם בפראות.
הוא עצם את עיניו בחוזקה, וכשפתח אותן ראה פסי אור דקים נכנסים
מבעד לתריסים המוגפים בחלקם, אור הבוקר.
כל זה היה חלום?
מה פשרו?
נתון תחת הרושם הכביר של החלום המיוחד החליט ללכת לשוחח עם רב
בית הכנסת בו שמע את השיעור לאחרונה.
בסיום התפילה, הוא עמד מול הרב וסיפר לו על פסל הדרקון, הרב השיב
ואמר לו שכדאי להשמיד את הפסל.
"אני לא מסוגל לעשות זאת, וגם חמי לא מסוגל, יש לפסל הדרקון כח
חזק, אולי כישוף, שמונע ממני לנתץ אותו", אמר מייקל בצער, "אני חושב
לזרוק אותו לפח אבל חמי טוען שצריך להשמיד אותו לפני שזורקים, מה
כבודו אומר?"
"אני חושב שעצם העיסוק המוגזם סביב הפסל הוא לא רצוי", אמר הרב,
"בכל מקרה סקרנת אותי, אני רוצה לבוא לראות את הפסל, אולי הכח
המסתורי שמונע ממך לשבור אותו, לא יפעל עלי ואצליח לשבור אותו",
הרב חייך, מעולם לא תיאר לעצמו שפסוקי התורה על הפסלים יתגשמו
מול עיניו באופן מעשי.
מייקל הגיע לבית וסקר את הפסל.
"למה אני לא מצליח לשבור אותך?" שאל אותו בקול רגוע, נזכר בחלום
האימתני שנראה לו כעת קליל ובלתי מזיק.
הטלפון צלצל, "תקשיב לי, מייקל, אני יודע מה לעשות עם פסל הדרקון,
כך שלא יזיק לנו אף פעם. קיבלתי כעת מידע ברור: יש צורך ללכת לשדה
רחב ריק מאנשים, לחפור ככל שנצליח, עדיף לפחות לעומק של 10 מטר,
ולהטמין שם את הדרקון. כך נתפטר מהפגע הרע הזה, שמעתי זאת מאדם
שיש לו ידע פנימי מכתביו של הוגו כריס פוטוס, הוא כמובן לא יודע דבר
על הדרקון שברשותך. מתי תרצה לחפור את הבור ולהטמין את הדרקון?"
מייקל חשב לרגע, "צריך לבוא לכאן רב, שישבור את הפסל, זה גם בסדר?"
"לא, אסור לשבור את הפסל", הזדעק חמיו, "חבר שלי אמר שאסור, שאלתי
אותו! יש בפסל קללה! נטמין את הפסל עמוק באדמה, שכרתי כבר כלי
עבודה וטרקטור עבור זה".
*
היא פתחה את הרשת החברתית בוצבוק, כבר למדה איך העניינים שם
מתנהלים: כל משתמש נקרא יוזר, הוא יכול לפתוח פרופיל אישי בו הוא
מציג את עצמו, רוכש חברים, הם יכולים להגיב, הוא יכול להסתיר את מה
שהוא כותב ולהציג רק לחבריו, ויכול לשתף את העולם כולו.
על המסך מוצגים פוסטים, מאמרים, לפי העניין של הצופה, כפי שבוצבוק
מזהה על ידי בינה מלאכותית, האלגוריתם.
מול רבקה הופיעו תכנים מגוונים, היא צריכה רק לבחור.
ויש גם שורת חיפוש, היא יכולה לכתוב אימוטישמי, רק שהיא חוששת,
חוששת שמא הארגון עוקב אחרי מי שמתעניין בו, או אולי לא?
במקום לכתוב בשורת החיפוש את שם הארגון, החליטה לכתוב באופן
כללי: "כת סודית".
מידע רב הוצג לפניה, ושטף את המסך, היא צריכה רק לקרוא ולהחליט מה
נראה לה אמת ומה נראה לה זיוף, זו מלאכה קשה.
היא צריכה לקרוא טונות של חומר, לסנן המון קונספירציות ומידע שיכול
להיות מטעה, ולנסות לבנות תמונה שתספר לה את סיפורו של הארגון,
ואת מטרתו.
ומה הקשר של ארגון הטרור של מוהמד, או שמא אין קשר?
"רני ושמחי בת ציון", הופיע מולה פסוק שנכתב באחד הפרופילים.
היא שאפה את המילים אל קרבה, פסוק נוסף הופיע: "אל תשמחי לי
אויבתי כי נפלתי – קמתי".
"גם אני נפלתי ואני אקום", מלמלה רבקה לעצמה.
נכון שהכל חשוך כרגע, אבל אני יכולה, אני יכולה לצאת מהמצב הזה, בו
אין לי נפש חיה, לחיים טובים יותר.
גם אני יכולה להיקרא 'בת ציון', אמרה לעצמה, הפסוק מדבר גם אלי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
