"תראי, יש לנו לאחרונה הרבה חובות. כל מי ששאל אותי איזו מתנה ארצה, ביקשתי ממנו ביגוד לתאומים. בברית הביאו לי בעיקר שמיכות כחולות ומשחקים. החלפתי כמה שמיכות תמורת סט מצעים לעריסה שלהם, אבל אם היו לי יותר בגדי גוף להחלפה, היה נחמד..."

סידרתי את הבגדים בארון ושמחתי שחוה ליבא הציעה לי לכבס אותם לפני הכנסתם למזוודה. כך יכולתי לארגן את הכול ישירות בלי לצבור בלגן. הפכתי את המזוודה הריקה כדי לגלות פתק שנושר ממנה. פתחתי אותו וגיליתי מכתב משלמה. התאריך הורה על יום לפני הטיסה.

"ואני מרגישה אימא לא טובה. היו לי נקיפות מצפון כששולמית הייתה בלעדיי, וששכחתי אותה לפעמים. הייתי אנוכית ועסוקה בעצמי. ביליתי בזמן שהיא התגעגעה". "לפני הכול, לא נסעת לבילויים. נסעת למטרות עבודה". הוא אמר את זה והרגשתי איך מצב הרוח נעכר באחת.

בריינדי התעצבנה: "אמרתי לך שאין קשר בין הדברים". האישה סירבה להבין את המצב. "אני רואה שזה נוגע לך. למה?" בריינדי קמה ממקומה. "אני הולכת לשטוף פנים. חם לי".

"היא אצל אימא שלי. היום היא בכתה בגן". "למה?" שמעתי התנשפות. "היא אמרה שאין לה אימא". החדר חג סביבי במעגלים. נהיה לי שחור בעיניים.

"'את בטוחה בזה?' קנאתי בה. הראש שלי הלם ברקה הימנית בעוז. עסקה אחת ואני עושה כזה עסק. בעוד בריינדי מתכננת ברוגע את העסקאות הבאות שלה. 'יש לי חוש לעסקאות טובות. כבר אמרתי לך', אמרה ללא יומרה".

בירכתי ברכה אחרונה. לאחר מכן הציעה לי חוה ליבא לצאת לטייל בחצר. לא ידעתי איך לקבל את ההצעה שלה אחרי שקיבלתי אזהרה מבריינדי לא לשאול כלום. 'על מה נדבר?' חשבתי. כל דבר יכול לדרוך על מקומות רגישים. "יש לנו דשא שכיף לדרוך עליו", אמרה חוה ליבא.

פתאום הרגשתי שמחה והתרגשות לקראת הטיסה. חשתי שהעליצות עושה לי טוב. מועקה אחת הייתה לי בלב. שולמית. איך אפשר להשאיר כזו מתוקה בארץ בלי אימא?

הוא ביקש מסמכים שבריינדי שלחה לי בקלות בפקס. מסתבר שעורך הדין מכיר את שם בעלה של בריינדי כאדם אמין, ויחד עם בדיקת המסמכים הרגיע את החשש שלנו. לאחר שבוע היו בידינו די הוכחות לכך שבריינדי ובעלה אנשים אמינים מוכרים ונחשבים בעולם העסקים

"לא ידעתי שבתל אביב יש בתים כל כך גדולים", הודיתי. היא הזמינה אותי לארוחת בוקר. פתאום התחלתי לחשוב שאולי אנחנו אוכלות הכשרים אחרים. "אני אחרי ארוחת בוקר", אמרתי לה. והיא ענתה: "איך שאת רוצה. רק לגבי הכשרים תדעי שאנחנו מכניסים הביתה רק בד"ץ". וכאן היא פירטה את ההכשרים, כאלו שמקובלים גם עלינו.