קטגוריה: סיפור בהמשכים – קצת מתחת לקו | מיכל בורשטיין

הגעתי לעבודה ותכננתי להיכנס לבוס לבקש העלאה. חיל ורעדה תפסו אותי. אולי הוא יסרב ואני אפגע? למרות החשש שלא יסכים, הצורך גבר על המבוכה. "באמת את עובדת אצלנו זמן רב. גם אם נדלג על חופשת הלידה הארוכה, הרי שאני בהחלט חושב שמגיע לך. במיוחד שעד היום לא ביקשת", אמר המנכ"ל.

"לפני כמה שנים הייתי בבית חולים. ביקרתי חברה. מולי עמדו בני משפחה שהכרתי מהשכונה. עיניהם דמעו. היה להם בן חמד. ילד שעשועים שחיכו לו הרבה. חודש קודם לכן הוא התלונן על כאבים, והבשורה על מחלתו פשטה בעיר. באותו יום כשהייתי בבית חולים הוא נפטר. ככה בחטף. הרגשתי לא נוח להיות שם בסיטואציה הזו, אבל החברה שלי הייתה באמצע ביקור רופאים ואני חיכיתי לה בחוץ...."

הוא צמצם את עיניו. "עמוס מה?" "עמוס משהו עם הולנד. אולי הולנדר". פניו התבהרו. "לא שמעתי". "היא טוענת שהוא אחד מתוחכם שכבר הפיל פעם אחת, ויודע לא להשאיר עקבות שיובילו אליו".

השיניים שלה לא היו עקומות בצורה ניכרת. רק כשהבטתי בהן בעיון ראיתי עיקום קל. "אימא לא אוהבת שיניים עקומות", היא אמרה. הפליאה אותי. "את בטוחה שהיא צריכה יישור?" שאלתי את יעל.

"נו, אז היא מגיעה אלייך לווילה, עוברת על פני הבריכה הפרטית, ולא מתלוננת אצלך על הבלגן שעושים השכנים. עכשיו את שולחת אותה לאיזו דלפונית מצטנעת ונותנת לה להתמודד עם התמיהות על הדלות האביונית, ואומרת שחזית את הכול מראש".

"האמת שזה לא נמצא בשלב שאת יכולה למשוך אותה. אבל יש אופציה למכור את חלקך. אני לא רוצה לומר לך מה לעשות, כי יש לי אינטרס שתמשכי ותמכרי לי את החלק שלך. בעלי רוצה להשקיע בזה יותר, לכן אני מנועה להגיד לך מה תעשי. רק תדעי, שאם את שואלת אותי - לא הייתי עושה את זה".

שמחתי שהיא לא ביקשה חתימות ולא כתבה שמות. העבירה את הדברים שרצתה והניחה את המעטפה על שולחן הבוס. כשהוא הגיע הוא קרא לי ושאל: "מה את אומרת על המכתב?" לא רציתי להתערב. "לא שאלו את דעתי", אמרתי. "הבנתי. אבל את חושבת שהנוכחות תפגע בפרטיות?"

"לא משנה. אם את לא רוצה להשתתף באולם, אני כבר אסתדר. את רוצה להכין פשטידה ומרק? חילקתי לכל אחת תפקיד". דמיינתי אותה פוקדת על כל בת דודה להתפקד ולהכין בלי להתחשב בכל מיני מצבים. "אני אבדוק ואתן לך תשובה מה אני מכינה. ואשמח גם להשתתף יחד עם כולם שווה בשווה בתקציב הכללי", הודעתי.

"הוא יודע על מה הוא מדבר", אמר בכאב כשסוף סוף התיישבנו כולנו לאכול. ברכי אמרה: "אתה לא חייב לשתף את כל העולם בצרות שעברת". ואברימי ענה: "אני רוצה".

"מעניין שדווקא חשוון הוא חודש של טיולים, לכאורה אמור להיות חורפי וגשום". "עכשיו יש דילים בכל המלונות כי זו עונה יותר יבשה", הסביר שלמה. "רק אל תגיד לי שנראה את כל העולם במלון", נבהלתי.