קטגוריה: בדרך אליי – יומן המסע של נעמה חי

"ויש פעמים שהמוח שלי כ"כ רועש שאני לא מצליחה לא לחשוב. כאילו הוא נכנס לאיזה עודף פעילות ופשוט מחשב תרחישים ב180 קמ"ש. ואני רק רוצה לישון. לשים את הדעת שלי בצד ולהיות מסוגלת להגיד שוב, בשלווה..."

"מצאתי את עצמי פוסעת בין אינספור עצים, טבע פראי ולא מעובד, מקום שיד אדם לא נגעה בו. בסופו של דבר מצאתי לי מקום לשבת, על הדשא, נשענת על גזע עץ, מוקפת בירוק מכל עבר. והייתי לבד. היו אנשים שעברו מדי פעם אבל לרוב פשוט הייתי אני..."

"פעם, במצב ההישרדותי שהייתי בו, כשהיה מגיע טוב, הייתי קודם כל זהירה: עד מתי אתה עומד להישאר? מתי הבועה תתפוצץ? אז אולי לא כדאי להתמסר? אולי אני לא אשים ראש, אולי אני רק אטבול את הרגל, קצת ארגיש את הטוב ומיד אצא, כך שכשזה יתפוצץ לי בפרצוף, אני אהיה מוכנה..."

"ובעודי חושבת את המחשבות האלה, קולות של כל מיני אנשים קפצו לי לראש. אנשים ספציפיים, שאני כבר מכירה את הראש שלהם ואת הדרך שבה הם מגיבים. ממש שמעתי אותם אומרים לי, אז למה נסעת בכלל? בשביל מה זה היה טוב? אם את כל כך בודדה ומסכנה פשוט תחזרי. אנשים שלחלוטין מוציאים מהקשר את הסיטואציה הקטנה הזאת, מתעלמים מכל הטוב שאני מספרת על חיי היום יום. שמעתי אותם והרגשתי חלשה יותר..."

"מאז שהגעתי, ראיתי שמה שהייתי עושה עד עכשיו כדי להתמודד עם פחד, לא ממש עובד. התפאורה שלי השתנתה בצורה דרמטית, אין לי יכולת לקחת את האוטו לסיבוב, לפגוש חברה, ללכת לקנות משהו מנחם ומאוד לא בריא, לשקוע בתוך איזו מטלה של הבית, לנסות לפתור בעיות של מישהו אחר..."

"אני דיי בטוחה שהייתי עם עיניים עצומות רוב השיר. שרתי על ירושלים, על סנדלר, ונגר ואיש לגמרי לא צעיר. שרתי על המשיח בכלל בלי להבין, שרתי על תקווה וגעגוע ואמונה. שרתי והרגשתי שאני טובה במה שאני עושה. שרתי ורציתי שזה לא ייגמר לעולם..."

"השבוע נסעתי לאן שהאינטואיציה הובילה אותי. בלי גוגל מפס, וויז, או שום אינדיקציה אחרת, עליתי על אוטובוס ונסעתי. הלכתי כמעט שעה ברגל עד שמצאתי אחוזה ישנה וענקית..."

"להיות לבד זה לא כל הסיפור. אדם יכול להיות לגמרי לבד ועדיין לא להיות נוכח, לברוח מעצמו. צריך אומץ להיות לבד, וצריך עוד יותר אומץ באמת להיות"...

"התחושה הזאת להיות קטנה למול דבר עצום, וכל מה שאת מסוגלת לעשות באותו רגע זה לנשום ולהודות שזכית להיות פה ושאת לא אדישה לעולם, לחיים, למה שסביבך"

"כשהיום התקדם הבנתי שזה אני לבד. העמדתי את החנוכיה על אדן החלון והתחלתי לברך. בן רגע אני במקום אחר"