בס"ד
מאת אתי רוזנצוייג- מאבחנת דידקטית ומנחת הורים
אם גם לכם ילד העולה לכיתה א' אתם שואלים את עצמכם איך כדאי להכין אותו במיטב? מה יעזור לו להתקדם ולהבשיל לקראת המעבר? מה הם תפקידנו כהורים? לאילו איתותים חשוב שנתייחס? ואם תרצו זה מתאים להכנת ילד בכל שלב שהוא ולאו דווקא לעולה לא'…
ילד העולה לכיתה א' נדרש באופן מלאכותי, חיצוני ושרירותי לעבור ממצב משוחרר בטבעו והרגליו לתוכנית מובנית, סמכותית ומאלצת. כמובן, שלו היה יודע כמה תתי סעיפים נדרשים ממנו, לא היה מגיע ללימודים….. העובדה שהקב"ה ברחמיו גורם למוח, לנפש ולכלל הכישורים להבשיל בתקופה זו, מאפשרת את הצלחתו אך מחייבת אותנו ההורים ואנשי המקצוע להיות מודעים ושותפים לכישורים הנדרשים ממנו ולהכינו במיטב האפשרי.
מספר תחומים הכרחיים לשילובו המיטבי של התלמיד בחיי בית ספר תקינים- ברובד ההתנהגותי:
סקרנות, רצון ללמידה ותחושת מוצלחות וביטחון פנימי כבר בגיל חמש ילד מגיע עם "ניסיון חיים" ומבט שיפוטי על העולם. לצורך גישה נינוחה, בריאה ומאפשרת צמיחה חשוב שההתנסויות שלו תהיינה חיוביות וממלאות ברצון ללמידה, נינוחות פנימית, גישה אוהדת ותחושת יכולת ורצון לכבוש גם את עולם בית הספר. סיפוק חוויות הצלחה זהו המפתח לתחום זה.
ילדים שאינם נהנים מהתוצר של עצמם, מבקרים אותו, [משליכים וקורעים עבודות]צריכים רק תוצר מושלם יתקשו להכיל כתב לא מותאם לדוגמא שמורה כתבה וכו..
כבוד לדרך, עידוד המאמץ ובניית אישיות עצמאית בעלת עין חיובית ונינוחה יסייעו לתלמיד בחוויותיו.
קשב וריכוז – ילד בגן יושב בריכוז בין 20-30 דקות. רוב היום הוא משחק, נע בין פינות שונות, יוצר, יוצא לחצר וחי, כאמור, בחופש יחסי. בכיתה א' נדרשת ממנו ישיבה אינטנסיבית, פרונטאלית אשר מעבר לחלק הטכני, הוא נדרש להיות קשוב זמן ארוך ולעבד כמויות של תכנים, הוראות, סמלים ומידע רב חדש. ילד עם קשיים בישיבה לאורך זמן, ניתוקים, הסחות דעת, תזוזתיות [היכולה לנבוע ממגוון סיבות ולא רק על רקע נוירולוגי, כמו: רעב, דאגות, חוסר בוויטמינים, קשיים בוויסות החושי, ירידה זמנית בשמיעה ועוד] יתקשה להשתלב בכיתה. הוא ייתפס כמפריע, חוצפן או חולמן ויפסיד חומר רב.
הבשורה היא כי קשב, כמו כל יכולת נוירולוגית, ניתן לשכלל ולהגמיש. אם מעריכים את הקשב ניתן להאריכו. משחקי קופסא, האזנה לסיפורים, ביצוע של שרשרת הוראות, סיפור פעיל וחוברות עבודה הן פעילויות המאריכות את טווח הקשב והריכוז.
במידה ויש קושי מומלץ לבצע בדיקות ראיה ושמיעה, דם, תזונה ותשאול שיוודא שאין סיבה המהווה הסבר לקושי. ורק לאחר אימון בסביבה הביתית לפנות לייעוץ עם מומחה.
דחיית סיפוקים – שנים של מחקר הובילו למסקנה כי אינטליגנציה רגשית מהווה מרכיב משמעותי יותר להצלחה מאינטלגנציה שכלית. אחד המרכיבים הבולטים של אינטילגנציה זו היא היכולת לדחות סיפוקים, להמתין בסבלנות, להתגבר על דחף כמו רצון לפטפוט, קימה מהכיסא, לסיים להעתיק , להתאמן בקריאה וכל שלל המטלות החדשות של כיתה א' הדורשות אימון בשריר דחיית הסיפוקים. מבחן המרשמלו הידוע נבא את הצלחתם של המתאפקים, לאורך השנים בכול תחומי החיים לעומת חבריהם שלא הצליחו להתגבר על רצום הרגעי.
ילדים שמתפרצים בבכי כתגובה מיידית על קונפליקטים ותסכולים, מקמטים את עבודתם, צועקים ומתפרצים יתקשו בהתמודדות עם שלל המשימות המאתגרות ללא הכנה מוקדמת.
הצבת מטלות מורכבות, אתגור הילד באופן מותאם [ רמת התמודדות נעה בין רמת הנאה לבין רמת תסכול, יש להיות רגישים ולנוע בעדינות בין קצוות הרצף], לא לעבד ולהגיש לו הכול מוכן ולעוס, מתן תפקידים, עמידה על המילה, הקניית הרגלים של איפוק, ציות וסבלנות מסייעים למוכנות זו. וכשם שיש לנו ההורים כוח לעשות זאת בתחומים עקרוניים כדוגמת הפרדה בין בשר לחלב, הלכות שבת כך מומלץ להרחיב לאט, בנועם, באהבה ובהדרגה לתחומים נוספים, למען הצלחת ילדינו.
יכולת פרגמאטית היכולת לתקשר עם כל דמות באופן המותאם למעמדה היא חלק מהבנת קודים תקשורתיים וחברתיים. לגננת הפניה היא בשם הפרטי על פי רוב. והקשר פתוח, נינוח וגמיש. במעבר לבית הספר המפגש עם מגוון דמויות: מחנכת, מורות מקצועיות, מנהלת, מזכירה, שומר וכו מחייבת את הילדה בלמידת קודים שאינם נלמדים אלא רק בבית הספר של החיים.
קבלת סמכות
היכולת של הילד להישמע, ליישם ולכבד כללים, חוקים והוראות מהצוות. להתמודד עם השפה החדשה ולהגיב לה באופן מותאם. תחום זה נושק גם ליכולת דחיית סיפוקים וליכולת הפרגמאטית. מרות והבת מהות הסמכות היא בסיס לחיבור למסורת בכלל וללמידה בפרט. ילד שאינו מציית למבוגרים, בודק את הגבול ומתקשה להפנים את הסמכות יתקשה בהרבה מהתחומים. גם התחום הקלאסי של כיתה א' :"קריאה" דורש רמות של ציות וקבלת סמכות. ק"ו הקניית ההרגלים.
נורות איתות אדומות:
ילד בעל מצבי רוח קיצוניים, מרבה לבכות,
קושי בדחיית סיפוקים
סף תסכול נמוך, בעל עמדה ביקורתית
מתקשה לשבת ולהתרכז לאורך זמן
אינו מקבל מרות
אינו מרוצה מהתוצרים של עצמו
אינו יודע להפסיד בכבוד.
טיפים להכנה נכונה:
רפאל הגיע אלי עם אמו יפית לפני ההחלטה אם יישאר שנה נוספת בגן או יעלה לכיתה א'. בשיחה המקדימה היא ספרה על החששות שלה לא יצליח לעשות שיעורי בית, שלא ירצה ללכת לבית הספר, שלא ידע את החומר הנלמד…. רפאל הבן הקטן במשפחה. ילד מתוק, נאה, מטופח ו…מפונק!!! הוא בקש שאמו תישאר בחדר ואפשרתי לו זאת ע"מ שיהיה נינוח ויעבוד באופן המיטבי. בדקתי תחומים רבים המהווים בסיס ללמידה: מודעות פונולוגית, זכרון, שפה, תפיסה חזותית, שיום ושליפה, קשב וריכוז במבדק ייעודי לכך, חשיבה מילולית ובלתי מילולית, מוטוריקה גסה ועדינה, חשבון, קריאה, כתיבה, הרגלי למידה ואסטרטגיות למידה.
רפאל יצא מצטיין ברוב התחומים!
ככל שהוא הצליח יותר אמו התכווצה יותר, תהליך הפוך לצפוי….תודו. ואז "נפל לי האסימון" הבשלות היתה חסרה לאם ולא לבנה רפאל. את הרגשות האלו היא השליכה על בנה ולכן המסר הועבר אליו גם בלי מילים והוא המשיך "בריקוד" שהיא התוותה, כמו שקורה בתחומים אחרים של יחסי "הורה- ילד". במקרה כזה המוכנות הנדרשת היא של האם ולא של הבן…
חינוך נכון אינו מתחיל בחופש לפני א' אלא בחופשת הלידה. דחיית סיפוקים, בניית אישיות יציבה, עצמאית, שמחה וחיובית, קבלת הסמכות ופיתוח יכולת הקשב והשליטה העצמית הם תחומים אותם יש לפתח לאט ובהדרגה לאורך זמן.
ובכל זאת….
משימות, ופעילויות במטבח, בחצר וכדומה -הכוללות מספר פרטים, תוך מתן עצמאות ואחריות לתוצאה. שבחים על היכולות, הכישורים והתכונות המיוחדות. התמודדות עם הצורך בדחיית סיפוקים, מצבי קונפליקט ופתרון בעיות
קשב- הקשבה לסיפורים, משחקים קופסא [מלמד גם להפסיד בכבוד!] , ביצוע חוברות עבודה מאריכים את טווח הקשב.
חיזוק הסמכות במשפחה- ירגילו את הילד להאזין לשפה ולכבד אותה.
הכנה- להכיר לו את החברים העתידיים, את מבנה בית הספר, לספר לו על סדר היום, הדמויות השונות, מהות המקום והאווירה וזאת בנועם ובעדינות, יכינו אותו למפגש האמיתי.
תפילה!
מאחלת הצלחה לכול העולים/ עוברים/ צומחים בכל מקום שהוא, אמן!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
תודה ! תוכן מצויין ,קליט ויישומי !
נשמח על עוד כתבות מדהימות כאלה !