זו התקופה הכי מרגשת
מאז שאני קטנה, אני שומעת את צמד המילים שאמורות כנראה לאיים עלינו "ימים נוראים" לא, לא באתי לזלזל, אני נורא רצינית, זה זמן שצריך לנצל, וצריך למצות אותו עד הגיע יום הדין, כי כבר אז לא יהיה אפשר לשנות, אנחנו נעבור כצאן המובל לשחיטה, וכן, מישהו יסומן, ו…זהו בשנה הבאה הוא לא יראה שמח וטוב לב, בטח בגלל המעשים הרעים שהוא עשה אנחנו לוחשות שאף אחד לא ישמע, אנחנו נכתב בספר בינוניים, כי אנחנו כזה, אמצע, פיפטי פיפטי, משתדלים, נופלים, חוזרים בתשובה ושוב, טועים, חוטאים, אבל מנגד, משתדלים לעזור, ולהתפלל, ולגדל את הילדים בנחת (יש כזה דבר?) ועוד כל מיני דברים שיתנו לנו אופציה להיות בסטנד ביי עד יום כיפור וחוזר חלילה.
אז בשביל כל זה נועדו ההרצאות הקריוקי, השירה שאמורה לרגש, המצגות עם כ—ל האסונות של השנה החולפת וההרצאות המפחידות שחייבים לצעוק בהם בפתאומיות א—לול אפילו דגים שבים רועדים וגו'. אז בעצם זו התקופה הכי מפחידה בשנה, אז מה אמרתי לכם שזו התקופה הכי מרגשת?
בגלל המצגות סוחטות הדמעה? בגלל התפילות בקברי צדיקים שאנחנו משתדלות שהק-ל שומע בכיות ישים דמעותינו בנאד הדמעות, ויכניס דמעותינו לפני קל מתרצה בדמעות…
נו, באמת נראה לכם?
אני זוכרת, שפעם, כשהייתי בתחילת דרכי בעולם החינוך, עשיתי טעות קטנה, לא חמורה, לא נוראית, אבל טעות. ובחינוך זה קצת מסוכן, אז ניסיתי לדון את עצמי לכף זכות, ולאמר לכל ההורים שעשו את העליהום, שאני מתחילה ואני מתנצלת, ולמדתי משהו מהטעות וכוליי ועדיין לא שכחו לי את זה לעולם ולנצח.
ואז אמרתי לחברה, אני לא מבינה, ה' סולח לנו על כל הפשעים, נותן לנו את התשובה, נותן אותה לכל הפושעים הכבדים, ולי אף אחד לא מוכן לסלוח ? תיקנתי את הטעות, התנצלתי, וכולם אמרו שזה לא כזה נורא אבל עדיין… רושם ראשוני.
למה אנשים כל כך כבדים? למה הם לא שוכחים?
למה הקב"ה שזוכר הכל מוכן לשכוח?
ככה זה. ה' יודע אותנו, ויודע שכולנו מסוגלים לטעות, ולהודות בטעות הזו, זה כבר 50 אחוז דרך חזרה.
ובשביל הדבר הזה הוא מפרגן לנו חודש לא, בעצם, חודש וחצי ואז בחנוכה עדיין יש עוד אפשרות לתקן, ויש שאומרים גם בפסח, תגידו? זה לא מרגש אתכם?
למה מפחיד? ריבונו של עולם!
הוא אוהב אותנו, חומל עלינו, אומר לנו בואי חמודה את עוברת כבני מרון, כלאמר, לבד לא בשביל שאסמן אותך לשחיטה, אלא שאבחן אותך לבד מה מגיע לך בת אהובה שלי, מה את צריכה אולי עוד קצת כוח להתגבר? אולי התנאים הסוציאליים שישתפרו, אם תבקשי כמובן, יתנו לך כוחות להיות טובה יותר?
אל תחשבי שאת פיפטי פיפטי, אל תחשבי שאת בינונית, את עולם מלא שרק את יכולה לגדל את שמו יתברך, ולכן את עוברת לבדך, עם כל הרחמים שיש לו בשבילך, ופשוט מקבלת הזדמנות. ככה כל שנה.
אז בואו נרטיב את הסידור ברגש הזה,
אפשר לתקן!!!
אפשר לבקש ולקבל,
אפשר להשתנות ולשכוח מה שהיה
הכל פתוח בשבילנו… מאיתו יתברך!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
5 תגובות
תמיד ידענו שאת אלופה!
מעבירה את מה שיש לכולנו בפנים
בצורה הכי חכמה כך שנפנים😉👍
תודה רבה לך!!!!
מאמר ממש מרגש … חיזקת אותי
ונתת לי כח!
פשוט תודה
מהמם בדיוק המילים שהייתי צריכה חיזקת אותי תודה
נהניתי מאוד!!!
ממש כיף לקרוא
מרגיע ונעים, וככה יותר כיף לעבוד את השם ולשפר את מעשינו, בניגוד לשנים שבהם היינו תלמידות וכל התשובה הייתה ממש מתוך לחץ ופחד.
תודה רבה
יישר כח!!!!!!
אביבית ויצמן
אני עובדת בחינוך מיוחד
השנה חשבתי
שהקב"ה מכין לכל אחד
תח"י – תכנית חינוכית יחידנית
זה לא עונש
זה תכנית אישית לצמיחה