לחכות או לעקוף את הגדולה?תשובתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל

ופרח לו איש האמת

 אמת.

איש האמת בעולם השקר היה מרן הגראי"ל שטיינמן

זצ"ל. דעת תורה צרופה ומזוככת בדור צבוע ונוצץ

במקסמי שווא.

והאיש הזה, שחשש כל כך מהגזמות – "היות שהרבה

אנשים טועין בי" – מצל צילה של אי אמירת אמת, רק

למקום עומדי בין הקהל הרב, ופרצתי בבכי.

מרן ראש הישיבה היה מנהיג של דור. ככל שהיו כתפיו

הגשמיות צנומות ודקות, כך היו כתפיו הרוחניות רחבות

דיין לשאת את משא הדור. מוחו הגאוני הכריע בשאלות

אין ספור, ומטבע הדברים תשובות, הכוונות, הוראות

ופנינים בענייני השידוכים, היו חלק בלתי נפרד מהן.

לא פעם יעצתי להורים מתחבטים בסוגיות שונות

בענייני השידוכים לגשת לשם, אל הבית הקטן והישן

ההוא העומד במרכזה של בני ברק. הבית שגם מי שלא

מכיר בכלל את בני ברק, ידע איך הוא נראה מבפנים.

בבית הזה הותרו הספקות והפכו העקוב למישור

והרכסים לבקעה. בשנים מתקדמות יותר מצאתי את

עצמי מצטט רבות מתוך הוראותיו ועצותיו.

בטור זה אביא כמה מדבריו בענייני שידוכים, בבחינת

דבריהם הם זכרונם.

המשפט שכתבתי כבר מעל במת מדור 'רשו"ת השידוך'

כמה וכמה פעמים – הוא משפט המלווה אותי במשך

שנים. "הרבה שידוכים יורדים רק בגלל גאווה". כמה

פשוט, כמה חודר כליות ולב. אני נתקל או שומע על

מצבים מורכבים ובעיות שנתגלו תוך כדי התנהלות

השידוך, או לפניו.

לפעמים נראה שהדרך ללא מוצא, ואולי כל הרעיון

לשדך בין המשפחות הללו – מופרך מיסודו. או אז אני

נזכר במשפטו זה של מרן הגראי"ל, והתמונה כה ברורה.

כמה לא נעים: משחקי הכבוד והברוגז, משיכת

התשובות, הרצון לשמוע קודם כל מה יענה הצד

השני ולענות רק לאחר מכן, צורת המשא ומתן בענייני

הכספים והנדוניה, התעקשויות קטנות ומעצבנות פה

ושם… כאשר אנו פורטים את הגורמים לפרודות ויורדים

לשורש העניין – בכל פעם אני מגלה את הגברת הזאת,

הגם שאדרות רבות ומגוונות לה.

לו הייתה פחות גאווה – היו מתחתנים יותר – מתוך

דבריו. כן היה מצטט את דברי רבי ישראל סלנטר: "לא

מתים מרעב, מתים מכבוד".

על מה לוותר כשניגשים לשידוכים? נשאל מרן ראש

הישיבה והשיב: "לוותר על מה יאמרו הבריות…"

)מאחורי הפרגוד(.

אם המדובר מסכים להשלים עם זה – היה מייעץ – לא

לעמוד בדרכו, במשך הזמן – ישלימו עימו. רגשי נחיתות

נובעים מגאווה, הסביר.

כאשר נשאל בעניין פער בן כמה שנים בין המדוברים,

ביטל מרן הגראי"ל את החשש ונתן דוגמה מיצחק אבינו

שהיה מבוגר מאשתו בשנים רבות. ידוע שאשתו הרבנית

מרת תמר ע"ה הייתה מבוגרת ממנו בחמש שנים. 'והיה

טוב מאוד', אמר לנכדו.

מרן זצ"ל היה מספר על אודות שידוך מעניין ובו בת

שלושים נישאה לאלמן כבן שישים, שכבר היו לו ילדים

מנישואיו הקודמים. האלמן לא היה אדם חשוב שהיה

כדאי להינשא לו בשל שמו.

לזוג הזה נולדו בן ובת. הבן נודע לימים כמרן הגרמ"י

ליפקוביץ זצ"ל, והבת נישאה לגאון רבי שמואל הכהן

רוזובסקי זצ"ל, ראש כולל ללימוד סדר קדשים בביתו של

הרב שמואל סלנט בעיר העתיקה ומחבר הספר 'אמרות

שמואל'.

נח נשא אישה שהייתה מבוגרת ממנו בכאלף שנים, וכל

העולם נבנה מהם.

בנושא הדילוגים, אם לוותר לאח או לאחות להינשא

קודם, השיב שמצד הדין אין כלל בעיה ואין קשר בין

אח אחד לאחר. אך היות שבדרך כלל מצטערת הגדולה,

לפיכך יש לפייסה ולהסביר לה שלא יקשה עליה אם

אחותה תתארס, כי הרי לכל אחד נגזר מי תהיה הבת פלוני

שלו, ואדרבה, דווקא על ידי הוויתור יכולה להיות לה

זכות שתשתדך.

לא ייתכן שכולם יתעכבו בגלל בת אחת. לאחר מכן הם

נעשים מבוגרים – היו דבריו (וכן דברים נוספים שהובאו

בטור זה) כפי שצוטטו בספר 'צדיק כתמר יפרח'.

איני ראוי לעמוד ולהספיד, לפיכך אתן לתורה הקדושה

החוגרת כעת שק ועושה מספד תמרורים, לדבר:

"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים

הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדי הוא לו. נקרא

רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח

את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענווה ויראה,

ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן

החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה,

בינה וגבורה, שנאמר: לי עצה ותושיה, אני בינה לי גבורה,

ונותנת לו מלכות וממשלה, וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה,

ונעשה כמעין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע

וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל

המעשים". מסכת אבות, פרק ו משנה א.

פנחס גולדשטיין, שדכן, יועץ שידוכים, בעל הגמ"ח ומחבר 'רשו"ת השידוך'. ליצירת קשר:  [email protected]  הטור פורסם ב"בתוך המשפחה"