עגלה עם סוסה / אורה כהן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

עגלה עם סוסה
זהו. החלטתי.
כמו שיש נתיב צהוב- אדום, מהיר, בכביש לתחבורה ציבורית,
יקימו נתיב תכלת ורוד (פוקסיה!), לעגלות תינוק ואימותיהן.
מה אנחנו לא 'ציבור'?
אפילו תמרור מרתיע יש לי: "זהירות טיטול מלא!"
ושכל מי שיעלה עליו יקבל דוח קשה ומייסר. ויהיו מצלמות, ופקחים – כל שתי דקות. כמו ברכבת
הקלה. חמש דקות נסיעה העברת את הרב-קו 3 פעמים לבדיקה.
ככה צריך, לא?.
כי אי אפשר, פשוט אי אפשר לעבור עם עגלה!!
יש את האלה הפרקטיות שפשוט דוחפות את הגלגלים הקדמיים על הקרסוליים של מי שמפריע לעבור. אחח.
ואז מתנצלות. בטח. זה בטעות. בטח בטעות. טעות גמורה… !
לא. אני לא עושה את זה.
לא כי אני נימוסית או משהו חלילה,
פשוט לבוגבו שלי יש גלגלים כל כך נמוכים, שאפילו את הנמלים על המדרכה היא לא מועכת 🙂
ויש את האלו שאומרות –
"סליחה…?"
"סליחה!"
"סליחה?!"
"סליחה גברת…"
"סליחה, ילדהההה!"
כאילו הן לפני יום כיפור.
לא, אף אחד לא שומע אותן. והן יודעות את זה. אבל מה אפשר לעשות?!
אם זה לא היה מעיר לי את הילדה, כבר מזמן הייתי מתקינה צופר של אוטובוסים מקדימה. פאפפ!
אבל יש שיא של שיא, וזה כשמישהי עם… עגלה, חוסמת את המעבר.
בואי, חמודה. את אמורה להבין את הסירה שלי כי את בתוכה, אם לא שמת לב, אולי! תפקחי את
העיניים!
לא. במחשבה שניה יש לי שיא אחר.
השיא האיום הזה, הוא שאת מגלה את עצמך, עומדת באמצע מדרכה ומפריעה למישהי לעבור.
כן.
זה הכי מעצבן שקיים.

שלכן

אורה

 המשפט של השבוע: הלוואי והכספומט היה עובד כמו חבילה של מגבונים: מושכת אחד, יוצא שמונה

סליחה גברת? את לא יכולה להיכנס עם זה- יותר מ100 נשים אהבו את הפוסט הזה לחצי כאן לקריאה

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

6 תגובות

  1. וואווו מזדהה עם כל מילה!!!
    חשבתי שאני היחידה שמתחרפנתתת כל פעם מחדש מהחוסר שימת לב של הבניברקים שחושבים שהרחוב של אבא שלהם, זה מפוצץ אותי כל פעם מחדש!!!
    למה אני אמורה לרדת לכביש עם עגלה למהההה ?!?! או שיש חבורה של נשים או בנות שמדברות, אפשר לדבר אבל למה לחסום את הרחוב שגם ככה צר?? תעמדו בצד!!! טוב, סליחה על ההתפרצות אבל פרקתי קצת ואני שמחה שיש לי עוד חברות לצרה 🙂

    1. יותר גרוע זה הנופשים מהמרכז
      שבטוחים שהכביש ! של אבא שלהם…
      נסענו בעיר ופתאום התפרצה לכביש משפחה שלמה (מטר ממעבר חציה, אבל למה לטרוח ללכת עוד מטר????)
      כשבלמנו בחדות אחד מהם עוד מסמן לנו בסיבוב על הרקה-
      כאילו מה חשבת, אתה הנוהג ברכב, שהכביש שייך לרכבים??
      הוא שלנו!!!
      מהלכים להם כאילו, כמו שאומרים באידיש, "שבת נאך די קוגל…"
      ממש סכנת נפשות.
      מילא בבני ברק (לא ששם אין סכנה… )
      אבל בפריפריה הנהגים לא רגילים לתמרן בין האנשים כשהם נוהגים
      וזה ממש מסוכן!

  2. חשבתי פעם על הצעה לחנויות למוצרי תינוקות. שימכרו סטיקרים שעליהם כתוב:
    "רציתי לעבור כאן עם זוג התאומות המתקות שלי בעגלה. אך המקום שהשארת לי היה צר מדי נאלצתי להסתכן איתן ולרדת לכביש"
    מה עושה נהג שחנה במקום כזה? אני מאמינה שלא יחנה כך שוב.
    אולי יש לכן רעיון איך לתמצת את הדברים על הסטיקר. הרגשתי מתוסכלת ללכת בבני ברק עם עגלת תאומים וילדון בן שנתיים שנותן יד לעגלה..
    תכל'ס זה סכנת נפשות.

  3. חחחח וואו איזה פוסט מעולה!
    נהנתי מכל מילה
    ביום שבו המדרכות יהיו נעות( כמו בשדה תעופה) יהיה שני נתיבים לשני כיונים וזה יחסוך את כל הבעיות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.