אוהב או אוייב? זה באמת כואב / פארלי מורגנשטרן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הכאב גדול ואין לאן לברוח…
לא נותר בי כח.

למה לא ברחת?
איפה היינו כל השנים?
איך לא סיפרת לנו?
איך לא זיהינו שאת/ה במצוקה?
עליך לא הייתי מאמינה,

את השאלות האלה שומע/ת כמעט כל אחד שעבר בחייו אלימות ..

אלימות,
אין מילה יותר כואבת ממך..
אלימות זו מחלה של צורך בשליטה, אובססיה שחייבת טיפול ויפה שעה אחת קודם.

את האלימות ניתן לפגוש במגוון וריאציות,
אלימות בחסרי ישע גברים, נשים,
באופן פיזי, נפשי מילולי כלכלי ועוד.
אלימות אינה פוסחת על אף מין מגזר, עדה, מגדר, גיל, תפקיד ועוד.
ישנם מקרים בהם האלימות מתורגמת "לדאגה וגוננות" כלפי הצד הסובל,
ניתן לראות זאת בקנאות שנעשה בלבול בין ערכים, או קמצנות שמדוברת כ"חיסכון ".
קנאות שהיא הצטדקות על חשבון האחר וכו'.
את האישה/הגבר/הילד/המבוגר שחווים את הקושי לא תמיד נראה,
לפעמים ההצגה כל כך 'טובה ומושלמת' שלעולם לא נעלה על דעתינו שיש שם מצוקה .
לרוב האלימות תתבצע על ידי הצד "החזק השולט המבין והיודע". חובה עלינו לזכור ללמד ולחזק את עניין הפרטיות והשותפות שאין לאף אחד בעולם(!) זכות להכאיב לפגוע ולזלזל בנו, ואם חלילה זה קורה לבוא ולספר מיד או לפנות לדמות כלשהי בעלת ניסיון בתחום ולהיעזר ברשויות הרלוונטיות (רווחה, משטרה).
מערכות יחסים שבהם קיימת שליטה של אחד הצדדים כלפי בן/בת הזוג גורמת לחיים הזוגיים להיות מורכבים סבוכים ללא אמון הדדי ומלאים בכאב וצער על בסיס יומיומי ,
היו מיקרים שזוגיות בסגנון זה נגמרו כשאחד הצדדים לא מצא טעם להמשיך לחיות.  עלינו כסביבה להיות ערניים ולהציע עזרה.
רגע נדמה שהדאגה נמצאת שם ורגע המצוקה גוברת. זהו אופיים המתעתע של קשרים כואבים אלו.
החשש משיתוף הוא כל כך טבעי,חיי הפחד והחוסר ביטחון גורמים להמון להשאר במצב הנוכחי למרות ההשפלות ולא לעשות דבר בנידון  רק מהפחד מההתפרצות הבאה כלפיהם.
אלימות זוהי צלקת לנפש ולגוף ולכן אם חוינו אלימות, עלינו לטפל בעצמינו ובפוגע עוד היום.
ואת זו שקוראת עכשיו , אם את נמצאת בתוך מעגל האלימות אנחנו איתך.
קומי עוד היום איזרי  אומץ וגשי לטפל בעצמך , אל תתני לפגיעות להיות אורך חיים.
אל תתני לפגיעה להיות "מותרת" את לא קורבן של אף אחד בעולם גם לא של הקרובים ביותר אלייך.
מן הסתם המקום שאת נמצאת בו קשה וכואב, אבל את יכולה לנסות להעזר ולצאת לדרך חדשה גם לך מגיע לחיות מחדש…
זכרו
האושר בידיים ש-ל-ך.

די לאלימות

למי פונים? ללשכת הרווחה האיזורית
אפשר גם ליצור קשר אנונימי אין צורך להזדהות במספר הטלפון הבא שמפעילה עמותת בת מלך המסייעת לנשים במעגלים כאלו ויש לה קו מיוחד המיועד לקהל נשים שמרני חרדי:
1800292333

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

22 תגובות

  1. כואב כל כך על כל הנשים הטובות שחטפו את הלם חייהם כשפגשו לראשונה אדם תוקפני ואלים בזמן שהוא היה אמור להיות ההגנה שלהם, נשים יקרות התורה חסה על הרגש של האשה ועל הדמעות שלה ויש איסור חמור לגרום לאשה צער, הגיע הזמן שכולן תדענה שזה איסור מהתורה לבעל לצער את אשתו, ואשה צריכה לדעת שיש לה זכות להביע דעה ולומר 'לא' כשמבקשים ממנה לעשות משהו שמצער אותה ומכווץ אותה

  2. וואוו קראתי ובכיתי חייתי כאלו חיים אף אחד לא אמר לי מה שכתבת הלוואי ואטפל בעצמי יום אחד תודה לכם!

    1. אי אפשר לעזור למי שלא מבקשת עזרה.
      אם היא מבקשת עזרה יש יועצים ואנשים מקצועיים לדבר איתם על זה ולבדוק מה בטווח הנורמה

  3. איזה אתר מדהים מדהים אין עליכם בעולם! חרדי נקי וכל כך שפוי!!! אתם היחידים שמדברים כל כך מדוייק על סוגיות מורכבות כאלו שקיימות גם אצלינו בציבור החרדי ובכל העולם.
    יש לי סינון כל כל חזק אבל אמרתי לבעלי על קול כבודה אני לא מוותרת.
    אתר מדהים תודה ענקית!!!
    ותודה לפארלי שכתבה יפה כל כך
    מעריצה וגולשת קבועה

  4. תודה על הכתיבה היפה.
    אני התגרשתי מאדם אלים ועדיין עוברת חוויות לא פשוטות.
    בדיוק כמו שכתבת,אלימות במסווה של דאגה …

  5. אוי נושא כואב …
    אני חויתי אלימות במקום העבודה.
    המנהלת דרשה שליטה מוחלטת על הנפש ללא קשר לעבודה.
    זה כאלו דאגה "אני יעזור וידריך " אבל כשאת יודעת ומנסה להביע הסתייגות " מהטיפול המסור"
    מתחיל מסע רדיפה :

    אני יוכיח לך בכל דרך שאת לא יודעת ,יערער את הבטחון אשמיץ ןכו.
    העיקר שתשאלי רק אותי ותעריצי רק אותי ותביני שאת שייכת לי!! וצרכה לבקש רשות בענים מושפלות על כל צעד .
    לא להתיעץ עם מנהלים אחרים(את הרי שייכת רק לי!!!)
    אני אפיל עליך משימות מיותרות ולא הגיוניות -כדי להוכיח שאת עושה כל מה שאני רוצה ונכנעת (!) לכל גחמה וגם כדי לראות אותך סובלת….
    להוכיח לך שאת קטנה קטנה וממש זקוקה לי. ..
    שליטה שליטה בכל דרך.

  6. סוגים שונים של ביקורת
    וכפיה על הבנ"א הרגיש האנוכי והכ"כ אנושי

    יכולה להשאיר חותם
    בדיוק של אלימות

    זה יכול לקרות ע"י האנשים הנורמאליים ביותר
    פשוט הם בטוחים כי העולם צריך לפי רגשותיהם ועקרונותיהם
    האישיים האינדוידואלים

    במיוחד כשמדובר בהורה או סב
    מול אדם רגיש ושונה בתכונותיו
    התוצאה כואבת
    והרבה יותר מזה!
    כ"כ חבל.

  7. ומה עם אלימות לא אלימה
    רק שטלתנות כואבת ומשפטים פוגעים אם לא התלבשת/התנהגת /דיברת לפי איך שהשני רוצה?

    אין ממש אלימות להצביע עליה

    רק כאב מודחק ופחד תמידי מדחייה

    ככה נשים נהיות מרצות ועושות דברים נוגדים לאופיין ולסולם הערכים שלהן

    ואפילו הן בעצמן לא מודעות למצוקה שלהן

    בדרך כלל
    זה ממשיך עם השנים ןמתפרץ במיגרנות /התקפי חרדה וכל מיני מקומות שבהן הכאב הנפשי המודחק מתפרץ.

    הבעיה שגם אז, הנשים לא יודעות את הסיבה ומחפשות רופא טוב או שיטה טבעית להקלה על מיגרנות…..

    1. אני חוויתי כזה דבר וזה בהחלט נקרא אלימות
      זאת אלימות מילולית ורגשית שיכולה להתבטא גם בשתיקה כעונש על כך שלא עשית או התנהגת כמו שהתוקף רצה
      אישה שהולכת כמו על ביצים ליד בעלה זה לא תקין!!!
      תלכו תשאלו מישהו מקצועי תבררו האם זה בסדר האם הכאב הזה נורמלי בבקשה אל תחיו ככה. אל תעלימו את עצמכן כי כל אחת היא נסיכה בת של מלך. ולנסיכה לא מתנהגים ככה. נקודה.!

      1. לצערי שגדלתי בבית כזה, ליד אימי אני בזהירות תמידית
        אבל תמיד נשברת ביצה באיזה שלב…
        ויותר מכך, כשסוף סוף נישאתי בגיל 31 בן הזוג היה גרוע אפילו יותר
        כל כך פחדתי ממנו, וגם שם זו הייתה אלימות רגשית גרועה ביותר
        הרגשתי שאני נמצאת ליד הר געש פעיל שמי יודע מה יקרה אם אשאר עוד אז הלכתי.
        חודש אחרי החתונה חזרתי הביתה. להורים.
        וגם כאן אני בפחד תמידי, יודעת שמשקשיבים לשיחות טלפון
        יודעת שתמיד תבוא ביקורת לטובתי, ושמרוב "דאגה" יודעים מה יותר טוב לי מאשר אני יודעת
        אני מאוד סובלת ולא יודעת מה לעשות, ליד אימי אני שונאת לחיות. פשוט ככה.
        ואני יודעת שזה בגללה וזה קורה רק איתה התחושות הנוראות האלה.
        מי מדבר עם תקופת הקורונה עם כל הסגרים שהייתי בבית. חלום הבלהות היה להיות איתה בבידוד
        שואלת את עצמי למה זה קורה לי??? למה גדלתי ככה? ולמה שסוף סוף יצאתי מהבית חזרתי אלייו
        מובן שאני אדם חסר בטחון עצמי וחסר אמון בעולם ובאנשים סביבי.
        אני חשדנית מאוד, וחוששת במקומות חדשים, ליצור קשרים וכו'.
        אני פוחדת להיפגע שוב ושוב,
        שואלת את עצמי: למה זה קורה לי??? מה יש בי שגורם לאחרים להתנהג אלי בצורה כזו? למה אין מי שיעזור לי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.