סדרת "שליטה במחשבות" : איך נוצרות המחשבות? / חלק ב'

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ראינו בפרק א' (לקריאה לחצי כאן) איך מחשבות אוטומטיות של דאגה קופצות לנו לראש בתדירות גבוהה מדי וגורמות למצוקה של ממש. אמנם לא כולנו מוצפים בכמות כזו של מחשבות דאגה, יש מבינינו שפוקדות אותם דווקא מחשבות של לחץ, חרדה, כעס או נחיתות. נסו לבדוק אלו מבין המחשבות הבאות מציפים אתכם בתדירות גבוהה (ואולי בכלל לא?):

לחץ –

  • מאוחר מאוד, אנחנו לא נספיק!
  • אם לא אנקה כל הזמן, הבית יהיה הפוך!
  • (כשאת במיטה) אולי שרי שכחה להכין שיעורי בית?
  • אני חייבת לסיים את הכביסות עד השבת!

חרדה –

  • מרגיש לי שמישהו מסתובב בבית, אני לבד וזה מפחיד! **
  • יש שם ערבי ברמי לוי, הוא מסוכן!
  • הבן מאחר בחצי שעה, כנראה היתה תאונה!
  • אולי יפטרו אותי!

כעס –

  • איך הוא מסוגל לשפוך את המרק שוב?
  • הוא עושה לי את זה בכוונה!
  • זו ממש חוצפה!
  • זה לא בסדר!

נחיתות –

  • שוב נכשלתי!
  • זה בטח לא יצליח!
  • אני לא אמצא בגד מתאים!
  • מי כבר ירצה לדבר איתי?

אלו דוגמאות אקראיות של מחשבות אוטומטיות העלולות להציף אותנו ולגרום לנו למצוקה.

אך מה גורם למה – האם המחשבה גורמת לרגש או שהרגש גורם למחשבה?

נכון שכל אחד משפיע על השני, אבל מי התחיל? מהי הביצה ומהי התרנגולת?

לכאורה, הכי מקובל לחשוב שהמציאות, כלומר ה'אירוע' יוצר את הרגש. הילד מאחר? ה'אירוע' הזה גורם לי תחושת חרדה. פיטרו אותי מהעבודה? ה'אירוע' הזה גורם לי דכאון. וכן הלאה.

ובכל זאת,

הבה נבדוק את הסיטואציה הבאה:

לפני שנים מספר, בעיצומו של החורף, החזאים דיברו על שלג שצפוי ביום רביעי. כבר ביום שלישי בביה"ס, התלמידות הודיעו למורה שלא תיתן שיעורי בית, כי הרי 'מחר לא יהיו לימודים, יהיה שלג'…התכונה וההתרגשות היו בעיצומן. יום רביעי, הבוקר אור, רצים לחלונות ו—לבן למלוא העין. צעקות שמחה, קופצים מהמיטה, איזה כיף – חופש!!

מה קרה פה? ירד שלג, ילדים הרוויחו יום חופש וקפצו משמחה. בואו ננתח מה גרם למה:

מהו ה'אירוע'?  שלג                                    מהי התגובה? רגש השמחה

מקובל לחשוב: [ ה'אירוע' = השלג ]       גרם ל [תגובה = רגש השמחה ]

אך כעת, בואו איתי לבקר בקצה העיר, בבית אחד שגם בו בני הבית רצו לחלונות וצפו בשלג, אבל לא היו שם קריאות שמחה. וזאת למרות שיש שם בבית כלה שזהו היום השמח ביותר בחייה, יום חתונתה. היו שם קריאות שבר, חוסר אונים, דכדוך. "מה יהיה? מי יגיע לחתונה? האם הצלם יצליח להגיע?"

אז מה נסביר פה?

אותו ה[ אירוע = השלג ] החליט דווקא בבית של הכלה לא לגרום לשמחה? למה?

מוכרחים לומר שיש רכיב נוסף בנוסחה הזו. בנוסחה:    אירוע      ע     תגובה רגשית,            יש פרמטר נוסף:

אירוע +__________ = תגובה רגשית.

ומהו המרכיב הנוסף? מחשבה, כלומר:

אירוע + מחשבה = תגובה רגשית.

(יש המכנים זאת מודל אפר"ת : אירוע + פרשנות = רגש ותגובה)

ונסביר:

ברוב בתי ישראל קמו הילדים בבוקר, רצו לחלונות וראו את האירוע = השלג, קפצה להם מחשבה אוטומטית לראש שגרמה לתגובה רגשית של שמחה. מה היתה המחשבה האוטומטית? הנה שלל אפשרויות: איזה כיף! יום חופש! נשחק בשלג! נבנה בובת שלג! נצטלם!

המחשבות האוטומטיות האלה גורמות לתגובה רגשית של שמחה.

ובבית הכלה המחשבות האוטומטיות היו: אוף! בדיוק היום! השלג הזה ישבש לנו את החתונה! לא יהיו אוטובוסים! אנשים לא יוכלו להגיע!

המחשבות האוטומטיות האלה גורמות לתגובה רגשית של עצב.

זו דרכן של המחשבות האוטומטיות האלה להשפיע עלינו לטוב ולמוטב.

האם ניתן לשלוט עליהן?

התשובה, בפרק ג' בסדרה.

 

 

** שימו לב: במידה ושומעים קולות באופן קבוע והם אינם קיימים מומלץ לגשת לבדיקה פסיכיאטרית, ייתכן ואלו הזיות שמיעה המצריכות טיפול רפואי

לקבלת מדריך חינם המספק "דלק רגשי", ו/ או חוברת חינם "שליטה במחשבות", כתבי למייל: [email protected]

בת-שבע אדלר, מטפלת רגשית מקצועית בשיטת CBT עם הכשרה מטעם איט"ה  ליצירת קשר: 05331-65858

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן