שומרים עליהם גם מרחוק: איך לא לפחד לשלוח את האוצרות למסגרות

שיתוף ב email
שיתוף ב print

חודש אלול הגיע, ומתחילים רשמית את שנת הלימודים החדשה, אבל זו לא עוד שנה ולא רק בגלל הקורונה וההנחיות החדשות, ההצהרות בריאות והמסכות.

השנה הגנים והמעונות עלו על הכותרות..
לשלוח למעון את האוצרות הקטנים שלנו כבר נחשב כמעט לחוסר אכפתיות מהילד.
אבל לא כולם פשעו לא מדובר על כל המסגרות החינוכיות, נכון..אבל טראומה ישנה.
אז איך מתגברים על הטראומה?
ראשית עלינו להבין שמסגרת חשובה מאוד להתפתחות הילד,
הילד לומד להסתדר בחברה, להסתדר בכוחות עצמו גם כאשר הוריו אינם לצידו, תחושת הפינוק מעט יורדת, והרגשת העצמאות מתעצמת.
שנית אי אפשר להשאיר אותם בבית עד שהקורונה תחלוף, כיון שאין אנו יודעים מתי באמת היא תחלוף מן העולם, ובינתיים אל לנו לשקוע בבידודים ולדבוק בחרדות,
יש להמשיך את החיים! אומנם החיים שינו מעט את פניהם אך הם עדיין ממשיכים,
צריך לחזור לעבודה ולמסגרות ובכך לתת לילדנו את ההרגשה שהחיים ממשיכים..
אומנם ישנם מגבלות ותנאים חדשים אך אין זה מתפקידה של הקורונה לגרום לכולנו לעצור את חיינו (מה שבטוח שהיא הכניסה את כולנו לפרופורציות…)
יש לזכור אם הילדים רואים שאנו לוקחים את זה בקלות גם הם ייקחו זאת בקלות.
ולבסוף-
אל לנו לשכוח לדאוג לשלום הילד,
להתעניין איך היה יום הלימודים שלו, האם הוא אוהב את המורים המטפלות והגננת שלו,
מה הכי כיף בגן ומה אינני אוהב בגן.
הרגשת התעניינות והשיתוף תעניק לילד בטחון שמותר לו להביא את דעתו
יש לייחס חשיבות רבה לתשובותיו של הילד ישנם תשובות שמדליקות באופן אוטומט נורה אדומה, ואסור להתעלם מנורות אדומות!
ולסיכום
יש לזכור לחפש לילדנו מסגרות חינוכיות טובות, עם מטפלות מסורות בעלות ותק נסיון והמלצות, רצוי גם שיהיה גן בפיקוח, וחשוב לשוחח עם הילד על השהייה בגן..
שתהיה לנו שנה מרעננת ומוצלחת
בשורות טובות רינת דולזאנסקי

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


2 תגובות

  1. דינה הגב

    אפשר להגיד שאני ממש מוטרדת מהנושא והמאמר שלך ממש עזר לי.. תודה

  2. דנה הגב

    יפיפההה כל כך מתאים לתקופה רוב תודות

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן