על מה את מדברת? אני בעבודה/ אודל קליגר

שיתוף ב email
שיתוף ב print

רציתי לשים היום את הדגש על העניין הזה שהרבה פעמים נשים משתפות אותי בזה שאני מדברת עם המון אנרגיה וכיף, אומרת לנשים 'קומי תתלבשי, תסדרי, תכיני לך אוכל, תסדרי את הבית, תבשלי משהו'.

'את יודעת כמה אנחנו עובדות?' הן כותבות לי, 'אנחנו יוצאות בשבע בבוקר מהבית, חוזרות ב3-4 בצהריים, מחוקות וסחוטות לבית לא כמו שיצאנו ממנו. יכול להיות בלגן יכול להיות ילדים כועסים, יכול להיות אוכל לא מוכן, וקצת קשה לנו עם זה שאת מעלה את האנרגיה. אנחנו מגיעות הביתה ואת אומרת שולחנות שב וימי שישי, איפה? מאיפה יהיו האנרגיות? אנחנו מגיעות ב4-5 אחרי שהיה לנו בוס נורא קשוח, מנהלת צוות שדורשת מאתנו הספקים, לחץ ומתח בעבודה. אנחנו מדי פעם ככה רואות את מה שאת מעלה והלב שלנו נחמץ מזה שאנחנו בעבודה ולא יכולות לעשות כלום לבית'.

דבר ראשון, אני רוצה להגיד לכל אישה ואישה באשר היא מי שבבית ומי שבעבודה זה שלא מחייב שמי שנמצאת בבית יש לה יותר הספקים ממי שנמצאת בעבודה. מאוד מוכר המצב שמי שנמצאת בבית נשארת עם הפיג'מה, אומרת לעצמה 'אין לי לאיפה למהר, בואי נמרח את הזמן' וכשמגיע רבע לאחת הן מנסות להספיק להכין משהו לילדים. הן מנסות ולא תמיד מספיקות. לעומת זאת שבאמת יוצאת מהבית בשבע בבוקר וחוזרת הביתה אחרי שש או שמונה שעות עבודה, הרבה מאוד פעמים הן הרבה יותר מאורגנות מאתנו הנשים שנמצאות בבית.

חשוב גם לזכור שעניין העבודה מורכב ,נכון זה מחמיץ לך את הלב אבל בואו נזכור שאנחנו בתקופה שלא כולם נשארו עם עבודה… קרוב למליון מובטלים ולמעלה מ-80 אלף בעלי עסקים סגרו השנה את העסק, אז אם את עובדת, בין אם בעלך בן תורה שיושב ולומד ואת לקחת על עצמך את עול הפרנסה (אשרייך!)  ובין אם את שותפה מלאה בפרנסת הבית, דבר ראשון תהיי שמחה. תהיי שמחה תאמרי לה' 'תודה רבה ריבונו של עולם שיש לי אפשרות לעבוד, להביא כסף ולפרנס את אנשי הבית.

אבל ממקום אחר אני מאוד רוצה שתשבי היום, אם כאוב לך ומחמיץ לך העניין הזה שעל הבוקר את צריכה לקום, להתלבש, גם את רוצה וגם אם את לא רוצה, גם אם את עייפה וגם אם את לא עייפה. דיברת על זה עם ה'? דיברת על זה עם אבא? ישבת ואמרת 'ריבונו של עולם בוא נעשה על זה שיחה. אתה יודע כמה קשה לי לקום בבוקר, אתה יודע כמה אני הייתי מעדיפה להמשיך לישון ולא לצאת לעבוד. אתה יודע כמה קשה לי שהבוס יושב לי על הראש ואני חייבת לעמוד בהספקים ואני חייבת לעשות דברים ולתת תוצאות ואני רצה מאוטובוס לאוטובוס ואני עולה וחוזרת הביתה גמורה והילדים.. קשה לי או לא קל לי'? או 'ריבונו של עולם אני חייבת שתהיה איתי בעבודה. אני חייבת להרגיש את היד שלך, אני רוצה שיהיו נחמדים אלי בעבודה, אני רוצה שיהיה לי כיף בעבודה'?  שבי כמה דקות, תספרי לו על העבודה שלך, תשתפי אותו מה את עוברת ומה היית רוצה לעבור.

כמובן, גם לאלה שעובדות, את חייבת לדאוג לעצמך לרגעים  של הכיף שלך. אם את כל היום עובדת ומרגישה רגעים של דכדוך, תמצאי רגעים של כיף, תצאי עם איזה חברה לשתות קפה או תקני לך משהו מיוחד. אני מאמינה שלא באמת באנו לעולם הזה רק לעבוד ולהיות באיזה מין כאוס שכזה של 'אוף כמה אני עובדת' או 'אוף כמה אני דואגת' כי באמת מי שדואג זה לא את ולא אני ולא בעלך. ממש לא. אם תכניסי לך את זה לראש 'ריבונו של עולם, מפרנס אותי'. גם אם את מרוויחה את ה-4-5-6 אלפים או יותר, תשכחי מזה, זה לא שלך, לכן אל תמרמרי בעניין העבודה.

תכניסי את ריבונו של עולם לעניינים ותגידי 'ריבונו של עולם אני קמה בבוקר, אני יוצאת באוטובוסים ברכבות אני חוזרת הביתה, תעזור לי להיות שמחה ורגועה', תשחררי את העול הזה.

נשים בטוחות שאם הן לא תקומנה ולא תעשנה, הילדים שלהן ירעבו ללחם. זו טעות! גם לילדים שלך את חושבת שאת זו שדואגת להם. מלך העולם דואג לכולם, ולכן שבי לך כמה דקות ותגידי 'ריבונו של עולם תן לי שמחה בעבודה, תן לי אנרגיה בעבודה, תן לי לקום לעבודה בכיף, תן לי שאני לא ארגיש שאני זו שצריכה להתמסר בזמן שאחרות בבתים שלהן'.

והנה משהו מעניין. אלה שבבתים שלהן גם להן לפעמים קשה, מצוברח, דיכאון. אני שומעת מהן אמירות כמו 'אנחנו לא רואות אנשים, אנחנו כל היום בבית, אנחנו כל היום תקועות'. מאלה שבחוץ לעומת זאת אני שומעת 'אנחנו כל היום בחוץ, אנחנו לא נושמות, אנחנו לא רואות את הבית'. אתן מבינות? האלה כל היום רואות את הבית האלה כל היום בחוץ. נשאר לנו לצאת למקום פתוח ולצעוק 'אבא תן לי לעשות פה את משימת החיים שלי בשמחה, באנרגיה, כי זה לא קל. תהיה איתי בלילה כשאני הולכת לישון שאני אשן שינה טובה. תהיה איתנו כי אתה זן ומפרנס לכל'.

תרפי אישה, תשתדלי מה שאת יכולה ומעבר לזה שחררי:)

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.