מסופר על הגאון רבי אריה לוין זצ"ל שדרש פעם בבית הכנסת בעניין כבוד האישה ובדרשתו נכח גם הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שבש"ק חל יום פטירתו זיע"א, בסוף הדרשה ניגש רבי איסר זלמן לרבי אריה ואמר לו "יישר כחך על הדרשה הנפלאה ועל החיזוק שנתת לי, שעוררת אותי לנושא כה חשוב". ר' אריה נבהל ואמר "חס וחלילה כבוד הרב, לא התכוונתי אליך, מי אני שאומר דברי מוסר לגדול הדור".
ענה לו ר' איסר זלמן "אף על פי כן גם אני צריך להיזהר יותר ולדקדק שלא לצער את אשתי", והוסיף ואמר: "ידוע לך, שהכתב שלי אינו ברור כלל, וכשכותב אני את הספרים שלי, מתקשים בדפוס לפענח את הכתב שלי, ולכן אני מביא את זה לאשתי, והיא יושבת ומעתיקה את כתבי, וע"פ זה מסדרים את הספר, וכיוון שאני יודע שהכתבים שלי עוברים עוד פעם כתיבה נוספת, לפעמים אני מתרשל, וכותב את הכתבים שלא בכתב ברור, וכשאשתי מקבלת את הכתבים היא צריכה להתאמץ ולהבין את הכתוב, ועל זה מעכשיו אני מקבל על עצמי להשתדל ולכתוב יותר ברור כפי יכולתי כדי להקל עליה את מלאכת ההעתקה".