בסקר האחרון, שאלתי אתכן אם נכון לעצור להיערכות כלכלית מחודשת בעקבות משבר הקורונה או להמשיך כרגיל?
44% אמרו: כן. ודאי.
32% אמרו: רק מי שנפגע ישירות מהקורונה צריך לחשב מסלול.
23% אמרו: לא צריך. חבל להיכנס ללחץ.
מעבר לתשובות המעניינות האלה, ותודה לכל המגיבות שמחכימות אותנו, אגלה לכן משהו "מאחורי הקלעים". על הסקר הזה קיבלנו פחות תשובות מהרגיל. בערך שליש תגובות ממה שאנחנו רגילות לקבל בסקרים.
ניסיתי להבין– למה? למה נשים הגיבו פחות?
המסקנה שלי היתה, שלרבות מאתנו כבר מעיק לדון, לחשוב, לתכנן, לצפות אירועים בצל קורונה. מיצינו.
קורונה – לכי! בינתיים – גם אם את עוד פה, נשים אותך בצד, ונתרכז במשהו אחר, אופטימי, צעיר ורענן.
באנה היום, נדבר על ימים יפים, של גיל הנעורים, שבהם כסף – הוא לא "צורך חיוני" אבל כיף שיש ממנו.
כשאני כותבת על הימים האלה, אני נזכרת בקופסת התכשיטים המנגנת שלי, ששימשה אותי גם כקופת חיסכון, תכשיטים אף פעם לא אהבתי יותר מידי, כסף דווקא כן… אני נזכרת בפעמים הרבות בהן הייתי פותחת את הקופסא הוורדרדה וסופרת את שטרות הכסף שבה. לא הייתי צריכה לקנות כלום. רק לראות – שיש כסף. כשהיו מצטברים לי סכומים גדולים יותר הייתי מביאה את הכסף לאבא שלי שישמור "בבנק". הרגשתי עשירה.
עד היום, אני מרגישה עשירה כשאני יודעת "שיש לי כסף". אני לא מרגישה עשירה כשאני משתמשת בו. אלא כשאני יודעת שהוא נמצא וקיים.
במבט לאחור, בין אם נכון היה לחסוך כמעט כל שקל שהרווחתי, ובין אם לא, אני יודעת שניצני ההתנהגות שלי היום עם כסף, התחילו אז, בגיל הנעורים, הרגלים ותפיסות על כסף שהיו – מלווים אותי גם כשהפכתי להיות ב"ה אמא וסבתא.
לכן, חשוב בעיני לשים לב מה עושים עם כסף בגיל הצעיר, כי אין לי ספק שהרגלים אלו ישפיעו על העתיד.
תגובה אחת
מה עם לקנות דברים חשובים, כמו חוגים, שלהורים קשה לתת?
זה לא נראה לי "פינוק" זה נראה לי השקעה