זה מציק לי: כשאני מוצאת את עצמי מתנהגת בדיוק כמו אמא שלי!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

אל דאגה… אין באמת רוחות, כיהודים אנו מאמינים שבימינו כלל לא קיימות רוחות רפאים בעולם וע"פ המסורת הן נעלמו מהעולם עוד בתקופת הגמרא והמשנה…

היום, ארצה ברשותכם להביא ציטוטים חשובים מתוך מאמר מסויים המדבר על הקשר בין עברם של ההורים לטיפול שלהם בילדיהם, אחר כך יהיה אפשר לפרש, ולקשר אל עולמנו אנו. המאמר נקרא "רוחות רפאים בחדר הילדים" כתבה אותו פסיכולוגית בשם סלמה פרייברג.

" בכל חדר ילדים מופיעים אורחים מעברם של ההורים, עבר שאינו זכור. קשרי האהבה בין הילד וההורה ותביעותיו של הילד לטיפולם מגנים עליו ועל הוריו מפני הפולשים. במהלך השנים ההורה והילד מוצאים עצמם פועלים מחדש (re-enacting) רגעים או סצנות מזמן אחר עם סט דמויות אחר. (בעצם יש כאן התייחסות לכך שאותה תפיסה המכוונת אותנו בטיפול האינדיבידואלי, פועלת בתוך הדיאדה). לא תמיד יש צורך בסיוע במצבים אלו. לעיתים ישנן 'רוחות' המשתכנות על בסיס סלקטיבי, בהתאם לנושא ספציפי – האכלה, שינה, חינוך לניקיון, עפ"י הפגיעות בעברו של ההורה. במצבים כאלו, גם כאשר בין ההורה לילד קיימים קשרים חזקים, ההורים עלולים לחוש חסרי אונים בפני ה'חדירה' ולחפש עזרה מקצועית."

בקבוצה אחרת של הורים עולה תמונה של השתלטות 'הפולשים'. הם משתכנים בחדר הילדים, טוענים לבעלות, לעיתים ליותר מדור אחד. בכך יש חזרה על טרגדיה משפחתית, כמו בתסריט מרופט. כאשר פוגשים ילדים אלו בקליניקה, הם כבר במצב של מצוקה רגשית, או פגיעה התפתחותית. הילד הפך להיות שותף שקט בטרגדיה המשפחתית, ונידון להמשיך ולחזור על הטרגדיה שההורה חי בילדותו. הורים לילדים אלו בד"כ אינם פונים בבקשת עזרה, מאחר והרוחות שהשתכנו כבר מזה דורות אינן מזוהות כמייצגות את עברו של ההורה. לעיתים אין נכונות מצד ההורה לבניית ברית עם המטפל במאמץ להגן על התינוק. לרוב המטפלים הם אלו הנחווים כפולשים, ולא הרוחות.

שאלות שונות עולות בהקשר זה:

מהם הגורמים הקובעים המובילים לכך שהעבר הקונפליקטואלי של ההורה יעלה שוב בחיי ילדו? האם מורבידיות בחיי ההורה הינה גורם ראשוני. תשובה זו פשוטה מדי, מאחר וישנן משפחות שלמרות היסטוריה של טרגדיה בחיי ההורים, הצער לא הוטל על חיי הילדים. למעשה, רבים שידעו צער בילדותם מוצאים תיקון והבראה לכאביהם כילדים, בהבאת ילד לעולם. הורים אלו יתנו ביטוי לכך באמירה 'אני רוצה עבור ילדי משהו טוב ממה שהיה לי'. יש דוגמאות לכך שהורים שסבלו בילדותם מהזנחה ואלימות אינם גורמים כאב לילדיהם, וההיסטוריה אינה גורל. האפשרות שהורות תהייה מוצפת בסבל ופגיעה, לעומת מצב בה ההורות הופכת למצב של התחדשות ותיקון אינה נקבעת רק עפ"י הסיפור של עברו של ההורה. ישנם גורמים אחרים לגבי ההתנסות בעבר, הקובעים חזרה עליה בהווה."

בשבוע הבא אי"ה נוכל לפתח דיון על אודות הדברים.

שבוע מצויין!

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


6 תגובות

  1. טליה הגב

    הי אביגיל,
    אשמח לקישור למאמר המקורי
    תודה רבה!

  2. אסתר הגב

    בה
    הכאב והמערכת יחסים הלא טוב שחוייתי כילדה מזכירים לי כל יום איזה אמא אני בוחרת להיות לילדים שלי.

  3. אני הגב

    מרתק! מחכה להמשך

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    יפה מאוד כל הכבוד

  5. מירי הגב

    הי
    כ"כ יפה, אני חווה את זה הרבה עם הילדים שלי…

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן