פעם היינו אומרות: שיבוא אבל אחרי ש…/ בתיה כהן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

מי שנולד ליתמות ולא מכיר מהם חיים עם אבא.
כך היינו דור יתום.
היום אנחנו מרגישים את היתמות הזו, וצועקים מקירות ליבנו: אבא תבוא!
אני זוכרת שהיינו ילדות נערות ואפילו בחורות, היינו מדברות על ימות המשיח. חצי בצחוק חצי ברצינות. איך יהיה ומה, וזה ממש מפחיד ומרגש אבל… חונכנו לצפות לקוות להתפלל ולייחל לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

הכנות והשובבות ביננו היו אומרות חצי בצחוק: " אני רוצה ומתפללת שיבוא, אבל … אחרי שאהיה גדולה, שאבקר בחו"ל ואתחתן שתהיה לי משפחה יפה, לא רוצה להפסיק את החיים 'הרגילים' כך פתאום…" החבורה צחקה הנהנה והצטרפה למשאלה "שיבוא…אבל כשיתאים לנו"
זה לא מחוסר אמונה.
לא מחוצפה.
לא.
זה פשוט כי לא הכרנו חיים שקרובים לאבא. יתומים היינו.
היתמות היא חלק כואב בסיפור הזה, בריחוק העצוב הזה.

ולא הבנו לעומק איך גם ב'חיים הרגילים' אצבע אלוקים מנהיגה כל רגע וכל שניה.
אבא כאן איתנו.
רק תראו אותי הוא אומר בקול דממה דקה.
והוא הראה לנו בצורה הכי כואבת שאפשר. זה התחיל עם קורונה וכשלא הבנו את הרמזים, זה המשיך עם אסון נוראי שכמעט בלתי אפשרי להכיל במירון, אחר כך עם מלחמה אמיתית שעומדת בפתח (ואולי היא מלחמת גוג ומגוג? הלוואי!) ובסוף בסוף, כשחשבנו שלא יכול להיות גרוע יותר, הגיע אסון נוסף, בשבועות, בשיא השמחה והחגיגות כשספסלי החוגגים את חנוכת בית המדרש בחסידות קרלין פשוט קרסו על יושביהם ושוב יתומים, אלמנה, הורים שבורים.
והיום.
כשהחיבוק של אבא רק הולך
ומתחזק, אנחנו מבינים.
הוא כאן איתנו כל רגע כל שניה.
'חיים רגילים' – הם בעצם התגלות אלוקית אם רק מרימים את הראש ומאמינים.
משתחררים מהיתמות ומקבלים את האבהות של אבא.

בימים כאלו כל אחד ואחד בביתו מאמין ורוצה, מייחל מצפה ומבקש בפה מלא: משיח תבוא. אבא תפתח לנו את הלב שנרצה עוד יותר להיות הבנים שלך💓.
חו"ל כבר איננו.
חתונות לשמע אזעקות, ושנת קורונה שרבים שכחו מהי חתונה כמו שהייתה 'בחיים הרגילים'…

כולנו כאן מתייצבים חיים חיים מאוד לא רגילים, יושבים מובטלים ומצפים
רק תבוא.
תגאל אותנו, ושהחיבוק החזק הזה גם ירגיש כמו משהו טוב קרוב כזה שאנחנו טרם מכירים…
הגלה נא!!!!!!!
לא מעניין אותנו כלום, רק תבוא בחסד וברחמים.
מזמן אין לנו חיים רגילים…
ממש לא מעניין אותנו איך אנחנו בדיוק נראים, מתלבשים כי צריך, אוכלים כי צריך וחלומות חו"ל ולכבוש את העולם, קריירה ופרנסה בשפע התחלפו בחלומות הרוח, בלכבוש פסגות אחרות…
רובנו מבינים טוב מאוד מה בעיקר 'צריך' וחייבים. העיקר והטפל ברורים מאי פעם, הרוח הנשמה צמאה ורוצה רק אותך אבא היקר.
אז תבוא אנחנו מחכים לך יותר מידי שנים…
והפנים.
והבפנים.
כולו זך מזוכך ונטהר.
הבנו את משמעות החיים.
ואת העובדה שליהודים אין חיים רגילים – יש אלוקים. יש תכלית שחיים אותה את כולה, ולא…הולכים לצידה.
שלך
אבא היקר,
בשם כל הילדים הקרובים והרחוקים, יתומים חיים שטרם מכירים את אבא או כאלו שכבר מכירים ורוצים עוד יותר.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.