"כי יצפנני בסוכו" (תהילים)
סבתא שלי עברה את שנות השואה אבל לא היתה בהם.
היא היתה ילדה קטנה כשהיא נשלחה אל בית הדודים ברחוב הסמוך. השנה היתה 1942 שלטון וישי בצרפת, היא נכנסה אל החצר של הבניין ועמדה לעלות במדרגות, כשהבחינה בשוטרים צרפתיים וגרמניים המתרוצצים בחדר המדרגות. חלק מן המשפחות היהודיות שהכירה היו כבר בחוץ. מוקפים בשוטרים. פתאום יצאה אחת השכנות הצרפתיות וסימנה לה לצאת: "תברחי", היא אמרה לה, "לוקחים את כל היהודים. תברחי מהר, לפני שיראו אותך"
הילדה הקטנה פתחה בריצה מבוהלת. טרופת נשימה היא חזרה הביתה. מבטה של השכנה נעוץ בה כמו מחט חדה. "צריך לברוח", היא אמרה, יורקת את כל הפחד בצרפתית מהירה ומשתנקת. "שוטרים לקחו את הדודים והשכנה אמרה שלוקחים את כל היהודים, צריך לברוח"
למרבה הפרדוקס ההיסטורי, דווקא האמינו לה בבית. לקחו את עצמם במהירות. אורזים הכי מהר שאפשר ובורחים, לאן שתישא אותם הרוח. הרחק מן השוטרים, הנאצים, המכוניות והצעקות שהתחילו להתקרב אל הרחוב שלהם כמו סופת צונאמי איומה.
המשפחה עברה לבסוף לגור בכפר נוצרי קטן באלפים. הכפר היה זעיר כל כך ומשפחה חדשה היתה אירוע מכונן, לכן הם רשמו את עצמם תחת שם צרפתי בדוי ושכרו את הבית הכי קיצוני… משפחה לא חברותית במיוחד. כך אמרו כולם בכפר.
שנתיים עברו עליה שם, זהות בדויה, חיים כפולים. ופחד שמסתובב כל הזמן בבית. אבל השואה לא היתה שם. היא הסתתרה מפני השואה, לא רק ניצלה ממנה, אלא זכתה להסתתר גם מן הזוועות.
העולם מסביב קצף ורגש. מחנות ריכוז והשמדה וגטאות. אבל הם היו בבית העץ שלהם. מוגנים. מוחבאים.
כתוב בתהילים "לדוד השם אורי וישעי… כי יצפנני בסוכו", ודרשו חז"ל :"אורי בראש השנה, ישעי ביום הכיפורים, יצפנני בסוכו, הוא חג הסוכות", ויש להתבונן בחלוקה מיוחדת זו, כי הנה בראש השנה שהוא יום הדין, האדם מגיע למדרגה גדולה של ראיית האמת, כמו שנאמר: "ותוציא כאור צדקך" ובפרט על ידי תקיעת שופר, כמו שכותב הרמב"ם שתפקיד השופר להעיר ישנים. האדם מתעורר ורואה בעיניים מאירות את דרכי השם והנהגותיו.
אחרי מצב זה מגיע הזמן של "ישעי" הוא יום כיפור, שהקב"ה מושיענו ומוחל על כל חטאותינו, היות וכל חטא מטמטם את נשמת האדם וליבו, וקשה לאדם לצאת מתוך הבוץ שנמצא בו, לכן נתן לנו ה' יתברך את יום הכיפורים. (דרכי מוסר לרב יעקב ניימן)
אך כדי לזכות בזה ישנו עוד תנאי בל יעבור והוא: "יצפנני בסוכו" הוא חג הסוכות דהיינו שצריך האדם להצפין עצמו מהיצר הרע ומהעולם הגשמי ולבודד את עצמו עם השם יתברך, כי בהיעדר תנאי זה עלול הוא להפסיד במחי יד את כל המעלות שהשיג עד עתה"(שם)
הסוכה היא המחבוא הטוב ביותר.
כולם יכולים לחפש אחרי, לצעוק לי. להפוך את העולם, מסביבי יהום הסער. אבל אני בתוך סוכת האלוקים. מוצפנת. מוגנת. מוסתרת.
ראש השנה הביא לי את קול השופר, את האור הגדול שבא אחרי שפקחתי עיניים, וזכיתי להמליך את השם.
יום כיפור הביא לי את הכפרה. אני יכולה עכשיו להיות מטוהרת.
אבל אם אצא עכשיו בבת אחת לתוך הסחרחרה של העולם הזה, אני עלולה לצנוח מכל הגובה הנשגב של הימים הנוראים ישר אל התהום.
ולכן ניתנה לי העצה היחידה- כי יצפנני בסוכו.
מחבוא, זה לא רק מרתף טחוב או עלית גג. זה יכול להיות סוכה נהדרת עם קישוטים נוצצים. מפה לבנה, שולחן ערוך הכי יפה שאפשר, אלף שירים ומשפחתיות מחבקת.
אבל עדיין. זהו מחבוא מפני העולם שבחוץ. מפני היצרים הרעים שמסתובבים ברחובות, מפני התקשורת והמדיה בכל הצורות והצבעים המתזזים שלה, מפני כל המילים המחלישות שהעולם הזה אומר לי, ומפחיד אותי עד מוות.
הסוכה שלי במרפסת, היא מחבוא מפני כל תעשיית ההצלחה המטורפת שבה כולם חייבים להיות מוצלחים תמיד ובהכל… עם הבית הכי יפה ומסודר ומושקע, עם הילדים שאפשר לשים בחלונות ראווה, תמיד. בסוכה כל אלה לא נכנסים. הם נשארים בחוץ.
סוכה-
זה להתכנס רגע בתוך האלוקות להמשיך להישאר בתוך החיבוק העצום שקיבלנו מריבונו של עולם. להישאר ככה. מוצפנים מכל העולם הזה. מכונסים בתוך ההוויה הכי אמיתית ורוחנית שלנו!! לא להסתכל מה קורה לא לדעת מה הולך ולא להילחץ משום דבר.
סוכות. העולם עוצר מלכת. לא אכפת לנו מה קורה עם זאת ועם זאת, מה המצב הביטחוני או הכלכלי ואיזו אופנה יצאה אתמול לרחובות. לא אכפת לנו מה אנשים מצפים שנעשה או שהילדים שלנו יעשו…
אנחנו בסוכה. מוצפנות בצילא של שכינה. מבטיחות לעצמינו להמשיך להתחבא כל השנה בבית שלנו. בפנימיות הרוחנית שלנו. עם הילדים והמשפחה. עם קרבת השם וכל התפקידים האמיתיים שניתנו לנו. להסתתר מהגשמיות החונקת של העולם הזה. ולדעת שרק ככה ניצלים באמת. ניצלים עם הגוף והנפש.
מתחבאים בסוכה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
יפה מאוד נהנתי מאוד והתחזקתי ברגע זה בא לי לרוץ לסוכה, אבל באמת קטע אמיתי ומחבר
מרים היקרה,
אני קוראת קבוע את הטור שלך בעיתון משפחה ועכשיו גם פה
הכתיבה שלך היא כנה ואמיתית שחודרת ללב של כולנו
יהי רצון שתמשיכי לראות ברכה בעמלך