לכבד את הנשמה / מרים אפללו

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים
מילים פשוטות וברורות מן הגמרא, מעשה באדם שהוזמן בשגגה לסעודה, וגורש ממנה בבושת פנים
למרות תחנוניו הרבים. כנקמה על כך הוא מלשין על היהודים אצל מלך רומי. האחראי לחורבן.
ועדיין קשות עלי מילותיה הברורות של הגמרא. בסדר, בר קמצא נפגע, נעלב והושפל. בהחלט היה
ראוי שהמסובים ימחו על הפגיעה. ובכל זאת, האם רק בשביל זה נחרב בית האלוקים? יוצא העם
לגלות של אלפי שנים? והסתר פנים שורר בעולם?
נמצאנו למדים עד כמה גדול כבוד הבריות מגדול שבגדולים עד הפחות שבפחותים, וגופי תורה
נידחים בפניו,
וכל כך למה?
ונראה שיסוד חומר כבוד הבריות וגדלותו הוא משום שהאדם עצמו גדול מאוד ולכן כבודו חמור
כל כך. אלא שאנו אין לנו השגה בגדלות האדם ולכן אנו תמהים על כך, וכן בפסוק- קדושים תהיו
"יכול כמוני? תלמוד לומר :כי קדוש אני- קדושתי למעלה מקדושתכם" והנה דבר זה מפליא
אותנו שחז"ל הוצרכו לפסוק מיוחד כדי לומר שקדושתו של ההיא למעלה מקדושת האדם, וזהו
משום שאיננו יודעים ומכירים בגדלות האדם, אבל חז"ל שידעו והכירו ראו מקום לשאול: "יכול
כמוני?"(לקח טוב)

האדם הוא צלם אלוקים וגדולתו עצומה עד שהוצרך פסוק מיוחד כדי שלא יטעו לחשוב בני האדם
שקדושתו של האדם משתווה לקדושתו של האלוקים.
שלא יטעו?! מי מסוגל לטעות בדבר?!
נכון, האדם מורכב גם מגוף ויצרים. קטנים צרים, וצפויים. אבל יש בו נשמה! האם מישהו יכול להבין
מה פרושה של הנשמה שנחצבה מתחת כסא הכבוד? האם מישהו יכול להכיל את העובדה כי יש
בתוכו, בתוך הגוף הקטן והפשוט חלק מן האלוקים! חלק אמיתי מהאלוקים עצמו! בלי גוזמא ובלי
השאלה. בתוך כל אדם מסתתרת עוצמה רוחנית אדירה!!! אלוקית ממש! אבל אנחנו, קשובים
לגוף ושוכחים מהחלק ההוא. שוכחים כל כך, עד כי נראה לנו כי האדם הוא בעל חיים משוכלל, תבוני כמו שאומרים היום…
אדם המזלזל בחבירו פוגע גם בנשמה שבו. אינו מעריך אותה, אינו מכבד אותה ואינו מכיר בה. אם
היה מבין בעל הבית שבבר קמצא יש גם נשמה אלוקית הוא לא היה משפיל אותו לעיני כל!
אם דור החורבן היה יודע מיהו האדם ומהי גדולתו, לא הייתה שנאת חינם פושה בעם. ולא היה בא
החורבן הגדול. שהרי בשכינה הם פגעו, בשכינה שנמצאת חלקים חלקים בקרב האנשים כולם.
אני חושבת על זה, והעוצמה הטמונה בדברים מרגשת אותי פתאום מאוד.
נשים קטנות אנחנו, איננו אומרות תיקון חצות, ואין בידינו להחזיר אנשים בתשובה שלימה. גם ככה
דעתנו מוסחת עשרות פעמים בדקה. ועד שזוחלת אל תוכנו תחושה של חורבן ומחשבה גבוהה על
גאולה, מיד יש לפחות תינוק אחד שבוכה, ילדה אחת שאבד לה משהו ועוד שניים שמתכתשים על
לכי תדעי מה… וכבר נמוגה התחושה ההיא.
אבל עכשיו ניצתת בי הבנה חדשה על המילים מן הגמרא, על הסיבה שבשלה עדיף ליפול לתוך
כבשן האש ולא להלבין פנים, ועל המפתח הזה שאני מגלה שיש בידי, כן, האשה העסוקה והממהרת
שלא אומרת תיקון חצות, אבל רוצה לפתוח צוהר נוסף אל הגאולה שבפתח. "יש לי מפתח!!!"

מפתח של הבנה חדשה מיהו האדם, כל אדם! ומהי ההתייחסות שצריכה להיות לי אליו, מפתח של
יחסי אנוש אחרים לגמרי ממה שחשבתי עד עכשיו. מפתח של זהירות בכבודו של השני, ושל כבוד
לכל אדם באשר הוא.
מפתח שאוכל להשתמש בו גם ביומיום הפשוט שלי. מפתח, של אהבת חינם, שישמיע לנו, בקרוב,
פעמי משיח.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מרים אפללו על חג הפורים "אמא, למה אנחנו לא בוכים?" לעם כזה יש עתיד / עידית אזוי אם רק תנסי  / מרים אפללו בלי חלונות ראווה / מרים אפללו מדוע דווקא חודש מר חשוון מסוגל לישועה? תפילות וסגולות לראש חודש