תזכרו את הרגע הזה. אל תתרגלו. שכל אחד מאיתנו יזכור איפה הוא היה כששמע את הבשורות האלה ומה הרגיש. כי אלה היו רגעים של שמחה עמוקה, של בהירות אמיתית.
ההתרגשות המשותפת, הגאווה וההודיה, הצער על הלוחם שנפל, התפילה שכולם-כולם יחזרו כך הביתה… קוראים לזה עם ישראל.
שבת בצהריים, מלון במרכז בירושלים, ופתאום מגיעה הידיעה. ברוך השם, ארבעה חטופים חולצו מעזה במבצע נועז, בריאים ושלמים. חדר אוכל שלם מתחיל לקפוץ, לרקוד ולשיר. סטודנטים של ארגון "נפש יהודי" שעשו שבת בירושלים, יחד עם מפונים מהצפון שנמצאים שם כבר חודשים ופתאום יש להם זיק של תקווה בעיניים, וכל מיני אורחים מכל רחבי הארץ והעולם. אנשים לכאורה לא קשורים אבל בעצם מאוד קשורים, מנסים לבטא את הרגשות: "עם ישראל חי", "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", "סימן טוב ומזל טוב", "כל העולם כולו"…
כשנפרדנו, במוצאי שבת, אמרתי לסטודנטים: "תנצרו טוב-טוב את הרגעים הצלולים האלה. אל תשכחו מה הרגשנו פה ביחד. זה האני האמיתי שלנו".
שנזכה לעוד הרבה רגעים של שמחה אמיתית וגדולה. שבוע טוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
