לא אחת מודעות לחסרונות שלנו מונעת מאיתנו להתקדם בחיים. יש תחושה שאם אנחנו לא מושלמים איננו ראויים להעיר למישהו אחר, איננו יכולים להוות מודל, למסור שיעור או אפילו לחנך את הילדים שלנו… בעולם הפסיכולוגי יש מי שיסביר את ההתנהגות הזו באמצעות המונח "תסמונת המתחזה" – המחשבה של אנשים שחווים תסמונת זו היא שהם מתחזים – מציגים מצג שווא, שהם לא באמת ראויים למעמד שלהם, למה שהם מיצגים או לכבוד שהם מקבלים.
בפרשה שלנו מסופר על מחלוקת קורח. וקורח אומר "רב לכם בני לוי" – שואל רש"י, וקורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? והוא משיב: עינו הטעתה אותו. ראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו – שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן. והנה אמרו חכמינו: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. בהכרח שיהיה למנהיג איזשהו פגם כדי שלא יוכל להתגאות יתר על המידה. לפיכך שואל רש"י – מה ראה לשטות זו – איך רצה להיות מנהיג ונשיא בזמן שהיה מיוחס גדול ולא היתה לו קופה של שרצים תלויה מאחוריו? ורש"י מתרץ שקורח ראה ששמואל שיצא ממנו ישפוט את ישראל למרות שאין לו קופה של שרצים וחשב שהוא גם יכול. על זה אומר רש"י שעינו הטעתה אותו, הוא לא ראה טוב, כי סופו של דבר לשמואל היתה קופה של שרצים – סבו קורח. (עצי בשמים)
מודעות לחסרונות היא דבר חיובי, היא מדרבנת-דוחפת לתקן ולהתפתח. מצד שני חשוב שלא לתת לחסרונות לעכב אותנו. וזה מה שהפרשה אומרת לנו, שהתנאי להיות משפיע הוא שתהיה חוסר שלימות. כדי שלא נגיע לידי גאווה.
ובכל זאת, בל ירפו ידיינו.
בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ,
פסיכותרפיסטית, קליניקה פרטית בירושלים
ליצירת קשר: [email protected] | 052.7641.669