פרשת שלח לך / מירי שניאורסון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הכול התחיל כשאסתי פנתה אליי וסיפרה על בחור, עולה חדש שתרמה לו כליה לפני שנה וחצי וכעת עומד להתחתן. הזוג המאורס חסר אמצעים, ללא משפחה או קהילה תומכת, ואסתי פנתה אליי כדי שאסייע לה בארגון מבצע החתונה. עוד באותו שבוע ראיינתי את אסתי ברדיו. התברר שתחילתו של הסיפור נעוצה כבר בילדותה. בגיל שש עשרה אביה של חברה טובה שלה נפטר לאחר מאבק ארוך ובאין יכולת למצוא לו כליה. ״בהלוויה שלו הבטחתי לחברתי שככל שזה תלוי בי – אתרום כליה״.

"ההמשך היה פחות פוטוגני" אסתי משתפת. "הבנתי שלפני שלוש לידות לא ידברו איתי בכלל.

ההורים, האחים ובעלי – כולם ידעו שאני "משוגעת לדבר". גדלתי בבית של שליחות מתוך תפיסת עולם שכל מה שיש לך – תני חצי לחברתך. התהליך היה קשה ומאתגר. זרקו אותי שוב ושוב ולא הסכימו להכניס אותי לניתוח, עוד ועדה ועוד ועדה ובסוף הלא ייאמן קרה  – מהיום להיום הכניסו אותי לניתוח שהציל את חייו של הנער. הוא הפך לבריא, התחיל תהליך של חזרה בתשובה ועכשיו החתונה עם בחירת ליבו!"

אסתי נולדה לתוכה של השליחות ומוסרת את הערכתה לכל מי שעושה שמחות, אף שאנשים רבים מצויים בהתלבטות בקשר לשמחות בימינו. היה פעם חסיד ניצול שואה שהגיע לארצות הברית ובנו הגיע לגיל מצוות בסוכות. החסיד רצה לדחות את החגיגה לאחרי החג כדי שיוכל להזמין את כולם, אך הרבי אמר לו: "בר מצוה חוגגים בזמן". כשהגיע בנו השני לגיל מצוות, רצה לערוך חגיגה גדולה יותר, ואז אמר לו הרבי: "אל ישנה בין הבנים".

 

פרשת שלח מעלה שאלות רבות. המרגלים, שהיו מורמים מעם, חזרו עם פרשנות שגויה. איך ייתכן שמשה רבנו שלח אותם בכלל? נזכור כי אלו אנשים שראו בגלוי את יציאת מצרים וכל הניסים.

הם חזרו עם פירות ענקיים בלי כל פרופורציה, סיפרו על ענקים, נפילים שיש בארץ, היו בעיניהם כחגווים. רש"י מסביר שהם היו בנים של מלאכים שבאו לארץ כדי לעובדה. המרגלים אמרו: אם המלאכים לא הצליחו, מי אנחנו הקטנים שנצליח? ואכן, מלאכים לא מסוגלים להתמודד עם העולם. אבל אנחנו כן. בנו חפץ ה׳ וזו הגדלות שלנו, ובתוך הארץ נכניס קדושה.

המרגלים חזרו ואמרו אמת לאמיתה, אך הוסיפו את המסקנה שלהם – ״לא נוכל״. והרי הם לא התבקשו לעשות דבר! כך גם אנחנו, בדברים מסוימים אנו מרגלים לתור את הדרך הכי טובה לעשות דבר, אך אסור לנו להגיד ״לא נוכל״. גם בדברים הנוגעים לאחרים – כשאנו מתבקשים לתת חוות דעת על אחרים, ניתן את חוות הדעת ללא המסקנות האישיות המוטות שלנו, שלעיתים גורמות לנו להישאר עוד זמן מה במדבר.

בני ישראל יכלו להיכנס לארץ תחת הנהגת יהושע בלב שקט והיה נחסך הסיפור העגום והמגפה שהשתוללה בעם, ורק בשל חטא המרגלים לא כך היה. מי שלומדת חסידות יודעת שהכניסה לארץ חייבת להיות ברצון ומתוך שמחה. רק אחרי שאת רואה בעיניים כמה טוב ה׳ – את מאמינה. אך לא די באמונה, מטרת העבודה בעולם – שגם הגוף יקבל את דברי ה׳. כשרואים בעיניים גשמיות את הפירות הטובים של הארץ, משתכנעים שדברי משה אמת וטוב לנו להיכנס לארץ המובטחת. הגיע קץ הנדודים והסבל, זה הזמן לשים את הפחדים והכאבים מאחור ולזרז את בשורת הגאולה ולזכות לארץ ישראל השלמה.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת בקרו באתר שלי לרכישת הספרים "פרשה באהבה

   mail: mirisch1@gmail.com   טלפון 054-9292901

 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.