פרשת משפטים / מרים אפללו                      

שיתוף ב email
שיתוף ב print

רופא כל בשר ומפליא לעשות                      "את אימתי אשלח לפניך" {כ"ג כ"ז}

"בספר ראשית חכמה מובא כמה פעמים בעניין גיהינום כי ישנם כיתות כיתות וכל אחת ממונה לתפקיד מיוחד והנה אלה הם עניינים מעולם הבא.

אבל כשמתבוננים מעט רואים באמת כעניין זה גם בעולמנו כאן, תמיד חשבנו על עניין כלל המחלות אם הן באמת באות מצד האדם כי מתהווה איזה קלקול בטבעו של האדם וזה גורם למחלתו, אבל יותר מסתבר כי המחלה באה אל האדם שלוחה בתפקידה, כי אמנם הלא רואים באמת דברים נפלאים במחלות, הרי יש להם חוקים וטבעים קבועים במהלכן, יש להם גם זמנים קבועים אשר תדע מראש לכמה ימים תעשנה ומתי יתחילו להחליש את האדם ומתי יחלו לסור ממנו, וישנם כאלה אשר לפני תום זמנן המיועד להן, לא תועלנה שום רפואות להסירן {דעת תורה המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ ממיר}

כשאחת הנשים סביב השולחן התחילה לדבר על מאכלי בריאות. כחכחתי בגרוני בחוזקה, הו איזה נושא מעניין.

"אני מכינה לחמניות מקמח מלא" אמרתי כמעט בהתרגשות "וטובלת כל לחמנייה בתערובת של גרעיני חמניות וקווקר ופשתן"

"שטויות" ההיא מבטלת "גרעינים קלויים מאבדים את כל הערך התזונתי שלי, אל תבני עליהם… ורגע, הלחמניות עם שמרים?"

"בודאי" אני עונה.

" אז תדעי ששמרים זה מביא לאלרגיות"

אה. בטחוני העצמי מתחיל לרדת מעט. אבל איך אפשר לאפות בלי שמרים? אני שואלת בהיסוס.  יש שמרים טבעיים היא עונה לי. ואפילו לא מסבירה מרוב שזה נראה לה פשוט.

"אני מכינה עוגות בלי מרגרינה" כבודי מתאושש כעבור מספר דקות. "ועם סוכר?" היא שואלת. כן, אני משיבה בשפל קול. אז תדעי שהסוכר הוא האויב מספר אחד של האדם. מחקרים מצאו שהמערכת החיסונית מתאוששת רק ארבע שעות אחרי אכילת סוכר.

אחר כך היא מספרת על הנזק שהחצילים עושים לאדם, ועל תפוחי אדמה. הם בכלל לא ראויים למאכל אדם, ועל ירקות שאנשים חושבים שהם בריאים ויש בהם כמויות מפלצתיות של חומרי הדברה מסרטנים. כי מי שלא קונה ירקות אורגניים שידע את זה. במיוחד פלפלים. היא מסיימת. ואני, שילדיי מכורים לפלפלים טריים מכל הצבעים, בולעת את לשוני באימה.

זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי. מן אובדן עשתונות בלול באשמה ותחושת חוסר אונים זוחלת, בכל הנוגע לבריאות ומחלות וחומרים מסרטנים ושאר עניינים מקצרי חיים ומאריכי פחדים…

"וטעות גדולה היא אשר חושבים האנשים כשרואים המשכת המחלה לאמור כי הרופא לא כיוון לנכון ריפוי המחלה, המחלות לא יזוזו בשום אופן טרם ישלמו מעשיהן, כי הלא על זה נאמנות הן בשליחותן ולשווא כל עמלך נגדם. זהו אומנם דיוק לשון התורה כמו "אני שולח את כל מגפותי אל ליבך" שלוחים הן וכן:"והפקדתי  עליכם בהלה ואת השחפת ואת הקדחת " מופקדות ומצוות הן לתכליתן. ובאבן עזרא כתב:"את אימתי" הוא פחד הנשמה והנה תבוא לגוף חולשה מיד הנה זה מין מחלה." [שם]

המחלות, המגפות, החיידקים והווירוסים הם שליחי ה'. כמה פשוט ומרגיע. כמה ברור ומעניק ביטחון. ברצותו שולח וברצותו מרפא, ברצותו מדבק ברצותו מחזק.

ואני הקטנה? שעוטפת ילדים בלילות הקרים ומבשלת מרקים בריאים כמיטב הבנתי, שהולכת עם הקטן לרופא יותר מומחה, ומנסה גם קצת רפלקסולוגיה בשביל האוזניים….

אני רק משתדלת. רק משתדלת להעניק לילדים שלי  את התנאים הכי טובים להתפתחות. אבל אני רק בן אדם. אמא אחת שלא יכולה כל יום לקרוא את כל המחקרים החדשים שיוצאים ומנענעים אושיות עולם. ולא יכולה לגדל ירקות בגינה או עז ותרנגולת כדי שיהיו לנו ביצים וחלב אורגניים באמת. אמא אחת שלא תמיד יכולה לגרום לילדים שלה שלא יאכלו מהפקאלע של הגן וממסיבת הסיום בכיתה. שיש לה ילדים רגילים ולכן ג'לי בצבעים יותר מרתק אותם מתמרים במילוי שקדים….

ובכל זאת מנסה מאוד ככל יכולתה למזער נזקים…

"הנה על הפסוק "ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי… כתב רש"י: הצרעה מן שרץ העוף והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים.

ובאבן עזרא על אותו פסוק כתב :מכה בגוף מגזרת צרעת שתחליש כוח הגוף והנה האבן עזרא כתב זה מצד פשטות המקרא בלתי הקבלה ואמנם גם לדבריו הרי מקרא מפורש אומר:"ושלחתי" וכן-"וגרשה" הרי על בריות מדובר כאן… הנה חכמי הרופאים היום היו וודאי אומרים שזה מן חיידקים  וגם היו נותנים להם שם מיוחד על מהלך טבעיהם אבל על כל פנים גם מכות בגוף גם כל המחלות למיניהן שלוחים הם מאת ריבון העולמים וגם נאמנים גדולים בשליחותם. וגם "מחלות" ייתכן כי תהיינה להם גבולות עד פה תעבורנה ולא יותר, והחכמים היום היו וודאי מבארים זאת בסיבות אקלימיות  וכד' אבל יהיה איך שיהיה, זהו מהעיקרים הגדולים אשר  צריכים להאמין ולהכיר זה בחוש כי כולם הן מן הנאמנים בשליחותם אשר עושים באימה רצון קונם" [שם]

רק אמא אחת שהגיע הזמן שתדע, שהבריאות והחולי, החולשה והווירוס הם שליחיו של האלוקים, והיא רק משתדלת. רק.

וכשהיא מבינה עד כמה ידיה קצרות היא נושאת עיניה השמימה.

ומתפללת- אלוקים אני מאמינה שהכל מאיתך, וכל היצורים הזעירים והמחלות האיומות שליחיך הנאמנים הם ועושים רצון קונם. עשיתי כמיטב יכולתי. אנא צווה עליהם שלא יבואו אל ביתי.

אנא ה' תן לנו לעבוד אותך מתוך בריאות ומתוך כוח. מתוך רעננות ומתוך שמחה. תן לנו מידך הרחומה רפואה שלמה ואמיתית. כי רק אתה רופא כל בשר ומפליא לעשות.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

  1. מאמר מחזק ומחכים. אנחנו עושים רק השתדלות וכל השאר ממנו… תודה על המאמר, קוראת תמיד את הטור שלך תמיד יש מה ללמוד ממנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.