כתב הרמב"ן : "מי שיש לו אמונה, זה לא אומר שיש לו בטחון. אבל מי שיש לו בטחון, בוודאי שיש לו גם אמונה. כמשל, שרואים עץ, אין זה אומר שהעץ הזה גם יגדל בעתיד פירות. אבל אם רואים פרי, אז בוודאי שהפרי הזה גדל על עץ".
האמונה היא בבחינת העץ והבטחון הוא בבחינת הפרי.
כתב רבי נחמן מברסלב זצוק"ל בספר 'המידות': "על ידי אמונה, יכול לבוא לבטחון. והנה דבר זה פשוט, שאי אפשר לבטוח במישהו אם לא קודם לכן מאמינים ביכולתו".
ושורש האמונה שהקב"ה היה, הווה ויהיה. רק הוא עשה, עושה ויעשה. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.
הכל מושגח בהשגחה פרטית וכל מה שקורה, זה רק לטובה, ולכל דבר יש סיבה.
בספר 'ליקוטי מוהר"ן' כתב "הבטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו לה' יתברך ובוטח רק בו.
וזהו שכתוב: "עייני כל אליך ישברו" כי על ידי ההסתכלות בבטחון עושה כלי, דהיינו גבול וזמן.
השפע יורד מלמעלה תמיד, אך על ידי בטחון, זוכה: "ואתה נותן להם אוכלם בעיתו" – לקבל את השפע בשלווה בעיתו. בדיוק שצריך.