מי מאיתנו לא רוצה שלום בית? אין אדם בעולם שנשאל אותו שאלה זו ויענה בשלילה.
כולנו רוצים לחוות את הבית שלנו כמקום מבטחים, מקום רגוע ונעים, מקום ששורה בה השלום והשלווה.
כולנו רוצים להיות בקשר עם בני זוגנו שבו אנו מרגישים אהובים, מוערכים, ומכובדים.
קשר קרוב, עם הבנה, עם קרבה, עם זרימה, עם ידידות וחברות אמיתית. שותף אמיתי לחיים.
ובהחלט, כל אלו התחושות חשובות ורצויות מאוד בקשר האינטימי והעמוק ביותר בין בני אדם – הקשר שבין איש לאישה.
ויחד עם זאת עלינו לדעת שהקשר הנפלא והעל-טבעי הזה שנרקם בין איש לאשה תחת החופה, אינו מתחיל ונגמר שם, אלא מדובר בקשר רוחני עמוק עמוק מי ידענו שמשפיע על מערכות רוחניות וכלול בסודות נפלאות מהתורה שהלוואי ונזכה אפילו למקצתם.
והנה כותב הרב וולבה זצ"ל בספרו עלי שור חלק א' מאמר שלם בשם "יסוד הבית" ומתוך המאמר הזה אני מצטט את דבריו. "מדקדוק לשונם הק' נמצינו למדים, כי 'כשהקב"ה משרה שכינתו', אינו משרה אותה על כל ישראל כאחת, אלא משפחות משפחות, ודוקא על המיוחסות. מכאן, כי 'משפחה' היא היא נושא השכינה בישראל."
וכפי שהוא ממשיך ומסביר שם ואני מצטט "ומסתמא על דרך 'זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אכלתן' שהיו"ד נשמט משם איש והה"י נשמט משם אשה."
הרי לנו הקבלה מפליאה בין הבית הפרטי שלנו לבית המקדש!
הבית, מקום השראת השכינה.
בית המקדש, מקום השראת השכינה.
שנאת חינם בין בני זוג, מגרש את השכינה מבתיהם.
שנאת חינם בין עם ישראל, מגרש את השכינה מבית המקדש.
ומה נשאר?
בבית הפרטי, אש אכלתם. כעס – הנובע מיסוד האש והבית חרב.
וכן בית אלוקינו חרב ונשרף באש.
הרב פינקוס זצ"ל אומר שתשעה באב זה אור גדול!
זה אור עצום שמאיר אותנו מהחושך והתדרמה ונותן לנו לראות שאכן לא הכל בסדר. שיש עוד מה לתקן. שיש עוד לאן להתקדם. שיש עוד גדלות לאדם. שלא כך העולם אמור להראות. שיש לנו לצפות ולשאוף להרבה יותר מזה.
זה אור גדול מאוד שמאיר לנו את הדרך לתיקון האמיתי שלנו.
הרי ידוע שבית המקדש ובתי ישראל נחרבים מתוך שנאת חינם.
אלא ששנאת הזולת אינה אלא השלכה של שנאה עצמית.
ואם אנחנו רוצים וחפצים לבנות את הבתים שלנו. לבנות את הזוגיות שלנו. לבנות את בית מקדשנו. עלינו להתחיל בלהכיר את מעלתנו ולהבין שאנחנו אהובים עד אין קץ, ובעלי ערך מעל כל דמיון.
כי רק כך נוכל לאהוב את האחר ללא השלכת שנאתנו את עצמנו על הזולת!
יקירי אין בית שאין בו חילוקי דעות וגישות. וכמו שהרב וולבה כותב: "שלום בית לא נקרא שלא נתגלו ניגודים, כי זה היה מראה רק שטרם הגיעו בני הזוג לקירבת הדעת והחיים הדרושה, אלא שנתגלו הניגודים, והצליחו לגשר עליהם."
ואת הגישור הזה ניתן לעשות בעזרת התבוננות פנימית ולקיחת אחריות אישית על שמחת החיים שלי, בעזרת סקרנות להבנת זווית הראייה של הצד השני, וכמובן בעזרת ביטחון בה' יתברך שהוא אכן משגיח ומזווג זיווגים ובוודאי לא נפלה טעות לפניו יתברך.
אם נשקיע את היום הגדול הזה בהתבוננות פנימית, ללקיחת אחריות אישית, לחיזוק אהבתנו את עצמנו, לחיזוק הכרת מעלתנו, לחיזוק בטחוננו בהשם יתברך, ובאהבת וראיית השני, בודאי נזכה שביתינו יהיה מקדש מעט, מקום להשראת השכינה הקדושה, ולבניין בית המקדש השלישי במהרה בימנו!
יקירי, כל סימני המשיח כבר כאן, עלינו רק לתת את הפוש האחרון
הגאולה מוכנה לרדת מן השמיים כפי שהרב פינקוס כותב, ועלינו רק לפתוח לגאולה את שער השמיים בעזרת תפילה מתוך ביטחון גמור שהשם יתברך מאזין מקשיב ושומע מתוך אהבה וחמלה אין סופית.
אנחנו שם, והזמן הגיע!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
