כתב האדמו"ר מקמארנא זצוק"ל: דרך התורה והמצוות והתפילה, הוא חיוך ממש, המאיר לך גם בתוך ימי החושך והצער. וכאשר מסובב אותך
העצבות והייסורים ואתה טובע במים הזידונים, ואתה בכל כוחך מאמין באמונה שלימה שאין שום מציאות, דבר קטן או גדול בלתי מציאות ה' יתברך, ואתה מחזק את עצמך לעומת היצר הרע הצורר ואתה מבקש בלב נשבר וקרוע: 'אב רחמן, אב מתוק, רחום בכל מיני רחמים, אנא ממך אל תעזבני ואל תטשני, ולא אהיה נדחה מאור פניך', ומשתף עצמך עם כל ישראל, ואפילו הכי פחות שבפחותים, יהיה בעיניך כמו משה רבינו בדורו, ואל תזלזל בשום מדריגה שאתה נמצא, ללמוד ולהתפלל אפילו רק בשפתיים בלבד.
"אם אין בך כח והארה אלא רק דבר שפתיים. במקום הזה תדבק עצמך בדיבור וקול הבל. ואם תהיה חזק בזה, אז תראה נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים
ופתאום יבוא האדון ברוך הוא ויאיר לך מאורו יתברך, ולא יכילהו רעיון וממש ברגע זה נבראת
מחדש ותזכה לטעום מאור עולם הבא בעולם הזה. ולזה כל יהודי פשוט ראוי".