כתב החפץ חיים זצוק"ל בספרו 'זכור למרים': ניתן ללמוד מהמעשה של לוט ואנשי סדום, עד כמה גדולה מידת הבטחון בה' יתברך. כאשר באו המלאכים להתארח בביתו של לוט, שמעו על כך אנשי סדום והיו חפצים להורגם. מיד יצא אליהם לוט בבקשה וטענה שלא יעשו להם רעה. ומה היתה טענתו של לוט? הכתוב אומר: "כי על כן באו בצל קורתי". אמרו חז"ל על לוט שלא היה איש כשר כלל וכלל, והיה רגיל במעשיו כמו אנשי
סדום בדיוק. ועם כל זאת הוא הבין מצד השכל הפשוט שאם הגיעו אליו אורחים, עליו מיד להגן עליהם כי הרי הם סומכים עליו.
נתבונן אנו ונעשה קל וחומר: הקב"ה הוא המקור לכל הרחמים והחמלה שיש בעולם. וכאשר נבוא גם אנו אליו ונבקש ממנו מחסה, מתוך גילוי דעת אמיתי, שאין לנו על מי להשען אלא עליו, הרי מצד
ההגיון הפשוט הוא יתברך יהיה חייב להגן עלינו.
אמרו חז"ל: 'אורח, כל מה שאומר לו בעל הבית, חייב לעשות, חוץ מצא', ופירשו רבותינו שהכוונה, שכל מה שאומר הקב"ה שהוא הבעל בית חייבים לעשות, חוץ מלצאת תחת המחסה שלו.