אחרי החגים כבר כאן וזה בדיוק הזמן להתחיל מבראשית. מהתחלה. יש מי שמרגישה ייאוש רק מהרעיון לנסות שוב, להתחיל שוב, כי היא כבר "יודעת" איך זה יסתיים. הרי היא מכירה את הסיפור ואת הדמויות במשך שנים ונדמה שהוא חוזר על עצמו שוב ושוב. אז למה להתחיל מחדש? אין הכוונה לסיפור המקראי על בריאת העולם, אדם וחוה, אלא הסיפור האישי שלה. החיים שלה. זאת אותה הזוגיות, אותם ילדים, אותו הבלאגן בבית. אותו הקושי בפרנסה. אז לשם מה להתחיל מחדש?!
הזמן הזה, של פרשת בראשית מלמדת אותנו כל כך הרבה דברים. כן, אנחנו מכירות את הסיפור בעל פה עוד מימי הגן. אך בכל שנה ושנה, לאורך שנות חיינו, למדנו שיש לכל מציאות פשט, דרש, רמז וסוד. בהתאם לגיל וליכולת ההבנה הוספנו עוד רובד לאותו סיפור מוכר וידוע וההבנה של הסיפור השתנתה לחלוטין בהתאמה. בדיוק ככה גם עם חיינו. אנו יכולות להישאר ברמת הפשט: זה מה יש ואין מה לעשות. ומאידך, אנו יכולות להרחיב את ההסתכלות שלנו על המציאות ולחפש את שאר הרבדים הקיימים בה. ללמוד אותם ולגדול מהם.
תוהו ובוהו ומה עכשיו?
פרשת בראשית, המסמלת את ההתחלה הרוחנית של מציאות החיים, פותחת בציון עובדה שהייתה מציאות של כאוס. תוהו ובוהו. בלגן שלם. והדבר הראשון שבורא עולם עשה היה לא רק להפריד בין האור לבין החושך אלא לתת לכל אחד מהם את הזמן המיועד לו. יש זמני אור ויש זמני חושך. גם אנו עצמנו נמצאות לא פעם בכאוס שלם בחיינו. בלגן גדול כל כך עד שאנחנו לא יודעות מאיפה בכלל מתחילים לסדר ולארגן מחדש את החיים ותוהות בשקט בשקט, ביננו לבין עצמנו, האם זה בכלל אפשרי לייצר שינוי כלשהו במציאות חיים מורכבת שכזו.
בורא עולם מלמד אותנו שהבלגן זהו ההתחלה. זה לא טעות או באג במערכת. ככה מתחילים. מבלגן. התוהו ובוהו האישי בחייך נועד כדי להתחיל לעשות סדר על מנת לברוא עולם חדש, טוב יותר. הרי ידוע המדרש שקודם בריאת העולם היה בורא עולם בורא עולמות ומחריבן. והנה הוא מגלה לנו כאן בפרשה שהמציאות והחיים האמיתיים מתחילים ממצב של כאוס. של ערבוב. חוסר גבולות. בלגן עצום. והעבודה שלנו היא להתחיל לעשות שם סדר.
המציאות של כל אדם מישראל איננה מושלמת. יש לכל אחד מאיתנו בלאגן לפחות בתחום אחד בחיינו. הדבר הראשון שאנו צריכות לעשות זה הפרדה בין האור לבין החושך. בין הטוב ללא טוב. בין הבלגן לסדר. בין העצב לשמחה. כי כל אלו קיימים בערבוביה. אנו צריכות ללמוד לעשות את ההפרדה הזו, בדרך בה אנו מסתכלות על החיים שלנו. הזוגיות הזו לא באמת חשוכה. יש בה גם נקודות של אור. הילד הזה לא ממש חשוך. יש בו לא מעט טוב שמעורבב בו. הבית לא באמת מבולגן. יש פה ושם כמה פינות בודדות של סדר. וגם את, מלאה בכל כך הרבה טוב למרות כל מה שעובר עליך.
האור כמובן מסמל לנו את הטוב, היפה והקיים ואילו החושך את ההיפך הגמור. אחד מהלימודים הגדולים שבורא עולם נותן לנו כבר בהתחלה שאין אור בלי חושך. אין חיים ללא כאב, אכזבה, צער, בכי וקושי. אנו זקוקים גם לאור וגם חושך. רק שיש לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו. להכניס אותם לסדר מסוים. יש זמנים של אור ויש זמנים של חושך. כאשר מבינים את זה החיים הופכים להיות קלים יותר. לכל אחת מאיתנו יש תקופות של אור, של עליה, פריחה, שגשוג, ומיד לאחר מכן יגיעו זמני החושך. נפילה, פספוס, החמצה, אכזבה ועוד. גם זה זמני. כי לאחר שפוגשים את תחתית הבור החשוך שוב מבקיעה תקופת אור וחוזר חלילה.
מה מלמד אותי הבלאגן הזה?
בדיוק כפי שאין אור ללא חושך, אין לנו טוב ללא רע, אין סדר ללא בלגן ואין שמחה ללא עצבות. אנחנו לא אמורות להילחם בדברים השליליים שאנו פוגשות במהלך חיינו ולנסות ללא הרף להוציאם מחיינו. זה לא ילך. הם חלק בלתי נפרד מהתכנון האלוקי. אנו צריכות לשנות את ההסתכלות ולשאול, איה מקומם בחיינו? מה הם באים ללמד אותנו? איפה המקום והזמן שבו הבית אמור להיות מבולגן? מה הבלגן הזה בא ללמד אותנו? איפה המקום והזמן לבעיות בשלום הבית? מה המציאות הזו באה ללמד אותנו? וכך הלאה בכל תחום בחיינו שבו אנו פוגשות את הבלגן והתוהו ובוהו האישי.
בורא עולם יכל לברוא את כל העולם בבת-אחת אך לא לחינם הוא פרש את המלאכה הזו על פני שבעת ימים. אומנם יש לכך מספר סיבות אך אנו צריכות לזכור ששינוי ויצירת סדר בחיינו זהו תהליך ותהליך לוקח זמן. כל תקופת חיים אנו צריכות להקדיש לחלק אחר ולא לנסות לפתור את כל הבלגן בחיים ביחד. בדיוק כפי שאי אפשר לסדר את כל הבית בבת-אחת או לפתור את כל בעיות שלום הבית והחינוך בשעה בודדת. יש כאן הבנה שיש לטפל בכל נושא בנפרד. בזמן אחר. בל נשכח שהדבר החשוב ביותר הינו ההתקדמות בתהליך, ההשתדלות האישית שלנו ולא התוצאה הסופית שהיא בידיו של בורא עולם.
חני רחמין – אשת חינוך ומטפלת רגשית | 052-6183831
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
כתבה משמעותית.
מהסוג של "לגזור ולשמור" למצבי כאוס בחיים
לגמרי!