שאלה של הורים דואגים: איך אשמור על הילד שלי בדרך הטובה?

האדמה רועדת, הנשמה נשרפת – לאיפה הוא הלך הילד שלי?

נוער מתמודד: נושא כואב, הנוער הזה שיושב על הגדרות, רגל פה ורגל שם.

שייך קצת לפה והרבה לשם.

מסתובבים בימים, מסתובבים בלילות ללא שום סיבה או מטרה.

זה יכול להגיע לוונדליזם ולהידרדר למקומות אפלים.

אנחנו יכולים לראות את זה מרחוק או להכיר מקרוב.

אז בואו נעצור רגע ונחשוב.

הילדים הללו לא סתם נמצאים שם על הגדר הזאת .

נשירה הוא למעשה סימפטום שיכול להגרם מסיבות שונות

ילד שלא מקבל חום ואהבה

ילד שלא מתווך עם חווית הצלחה.

ילד שחווה ביקורת בילדות.

ילד עם קשיי למידה, בבית הספר הוא נכשל – אז כועסים עליו וזה מתגלגל כמו גלגל כי גם בבית –

כועסים על אי הצלחתו בלימודים ובעצם הוא מרגיש לא שייך.

ישנם גם נערים שחוו השפלות בילדותם והרבה פעמים מתוך הדחקה וחוסר יכולת לפרק את התקופות הקשות ולכן לא מבינים מדוע הם לא מחוברים מספיק לתורה ומצוות – כי כאשר הנפש חלשה, המוטיבציה להתאמץ פוחתת.

האם ישנם סימנים מקדימים?

כל הורה שחווה את זה על בשרו במבט לאחור יגיד: היו סימנים!

התנהגות משונה, חריגה, קיצונית.

התחברות לחברה שונה, חוזרים הביתה בשעות לא מקובלות, התקפי זעם

קווי הגבולות מטשטשים, הסתגרויות בחדר, ירידה בתפקוד הלימודי.

ועם זאת מגיע המצפון הזה שמייסר: "איך לא שמתי לב לנורות אזהרה? איך לא ראיתי, איזו טעות עשיתי? ישנתי בשמירה?"

ויש את ההתמודדות ההורית

ועולה בי מחשבה פתאום איך לקרוא לזה: התמודדות ההורה או התמוטטות ההורה?

ההורים הללו כל כך נפגעים מהיחס של ילדיהם אליהם, סגנון הדיבור שלהם, סגנון הלבוש,

המעשים שלהם.

אולי אם היו יודעים מה יש לילד הזה בלב, היו מצליחים להכיל אותו יותר?

האם להציב גבולות? או להעלים עין?

כן בבית שלי, לא יהיה בבית שלי בשום אופן?

אלו שאלות שההורה שואל את עצמו מידי יום.

ושאר הילדים בבית? מה איתם? האם הם יושפעו לרעה?  .

לתת לו ללכת? שיעזוב את הבית? או להילחם שיישאר חלק מהבית, מהמשפחה?

אח…כמה שזה מסובך.

כל נערה צריכים מבוגר אחד, רק אחד שיאמין בו באמת. והמבוגר הזה יכול להיות את, אתם.

אז עוד לפני שרואים סימפטומים מיוחדים, או לפני שאתם מתחילים בכלל לחשוש, תהיו שם אתם בשבילם.

עם חיוך, עם הכלה ואוזן קשבת, בלי שיפוטיות.

תחליטו להיות האחד שבזכותו הוא ישאר קרוב לדרך ולא יחפש את החום הדרוש בריגושים מעבר לגבול.

ומה עוד? המשך יבוא בעז"ה בשבוע הבא.

הכותבת הינה יועצת חינוכית.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

נמאס לך מרטלין? הפוסט הבא בשבילך הסדרה היעילה לאמהות בחופשה עם פסי דבלינגר: שגרה של חופש מה עושים? יש כסף אין כסף, ילדים יכולים להביך אותנו עם שאלות/ י. נתנזון אימא יש רק אחת, ולכן… / מנוחה פוקס חכמים מהמוח -אימון אפקטיבי של המוח שעוזר להתגבר על הקשיים