קוראות יקרות שלום רב!
בחרתי את המשפט "מי אכל את הדיסה שלי/ מי ישן במיטה שלי" (מתוך האגדה "זהבה ושלושת הדובים"), על מנת להמחיש שמשפט זה יכול גם להתפרש כהצגת חוויה אישית, רגשית וסובייקטיבית מאד ולאו דווקא כמציאות אובייקטיבית ממשית.
לדוגמא, ילדים רבים כאשר מצטרף אח קטן למשפחתם מרגישים כביכול ניטל מהם מקומם. כאילו נישלו מהם לחלוטין את תשומת הלב. והם מבטאים את תחושותיהם המורכבות דרך הבעה התנהגותית. כך למשל ניתן לראות תופעות של ריגרסיה (-חזרה לשלבים מוקדמים יותר בהתפתחות) לדוגמא ילד שכבר נגמל לחלוטין חוזר להרטיב במשך היום, הזדקקות למוצץ במשך שעות רבות יותר ביום. נשיכת האח הקטן, קשיים התנהגותיים בגן. קושי בפרידה בבוקר מההורים ועוד.
גם אנחנו כמבוגרים יכולים להתחבר לתחושות דומות לפעמים. החוויה ש"מישהו לקח את המקום שלי" "אני לא חשוב מספיק"" יש מישהו מועדף ואני מקום שני…אין לי אוויר ועוד…
האם זו מציאות אובייקטיבית , תחושה בלבד, פרשנות או שילוב של שניהם?
האמת, שלא הכנתי תשובה מסודרת, כן אשתף שלאחרונה קראתי מחקר מעניין מאד המנסה לשפוך אור על הענין של תגובות רגשיות עצמתיות למשפטים שנאמרים לנו במשך היום מפי הסובבים אותנו. תגובות עצמתיות כל כך שניתן להבין כי התגובה הכל כך עצמתית באה בעיקר על רקע של שחזור חוויה אישית מסוימת.
מסקנת המחקר היתה שבתוך שיח 10% הם מסרים אובייקטיביים שמועברים אלינו ו-90% מתוך מה שנזכור מהשיחה , ובהתאם לכך התגובה, הם בעצם פרשנות שלנו. מדהים, 90% פרשנות!
אז השאלה הגדולה בעצם, מה התעורר? מה היה שם במשפט שנאמר לנו שהקפיץ אותנו כל כך?!
בשפה פסיכודרמטית (מתוך טיפול בפסיכודרמה) הייתי שואלת, בעצם, "מי בכסא?"- איזה קול/אישיות מהעבר, הווה, עתיד השתרבבה לתוך מה ששמענו? מה השתחזר?
-התערבות טיפולית-
מהו ה"כסא הריק" בפסיכודרמה?
כיסא ריק- ניתן להזמין לכיסא הריק דמויות משמעותיות מחייו של המטופל, רגש, מושג, אובייקט או כל דבר שיש מולו עניינים לא פתורים. המטופל מתבקש לומר ישירות לדמות בכיסא הריק את מה שהוא לא אמר עד כה "כאילו" אותו אדם נמצא שם. שטכניקה זו, המטופל יתבקש גם לשבת בכיסא לבצע חילוף תפקידים עם אותה הדמות ולאחר מכן גם המטפל יראיין את המטופל בתור הדמות. במהלך זה יכול המטופל להתחבר לרגשותיו ולהגביר את האינטראקציה ואת תחושת ה"כאן ועכשיו" בטיפול.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
