'אם דיבור שווה כסף שתיקה שווה זהב' – המשפט הזה נכון בהרבה מאד מקרים. שתיקה מעלותיה רבות מאד, אך לא בכל מקום נכון וראוי לשתוק. לפעמים אני פוגשת אימהות מתוסכלות שלא מצליחות להבין איך הילד שלי גדל להיות חצוף כל כך, עצלן מדופלם או סתם ילד שמרשה לעצמו לעשות מה שמתחשק לו.
אם נתבונן בפרשה שלנו אולי נצליח לשפוך מעט אור על השאלה הזו. כתוב בפרשה "אחרי מות שני בני אהרן," אומר המדרש: כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי". מה הבין איוב שגרם לו להיחרד? היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר הקב"ה: נראה מי קובר את מי. יוצא, שאם נדב הוא זה שדיבר למה נענש גם אביהוא? אלא לומדים מזה, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש. איוב הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה נגד גזרת פרעה.
ונחזור לשאלתנו הראשונה, הורים מוצאים שההתנהגות של הילד שלהם היא בבחינת הגיעו מים עד נפש, לא ביום אחד הגיעו המים עד לשם. הרבה פעמים זה התחיל בקטן אבל ההורים שתקו, והילד הלך והחמיר את התנהגותו עד שהגיע לאיפה שהגיע. יש דרך יעילה ויחסית פשוטה למנוע או לפחות למתן את זה: כשילד מתנהג לא כמו שצריך למחות על התנהגותו: לא מרביצים לאמא! גם אם הוא רק בן שנתיים. הפעם אתה יכול את העוגיה פעם הבאה לא לוקחים מהארון בלי רשות. לא נראה לי מתאים שתחזרי הביתה בשעה כזו מאוחרת וכו' וכו'.
שבת שלום
בתיה הרשקוביץ
יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
ליצירת קשר: [email protected] | 052.7641.669
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
