אופיו הלא אמין במיוחד של הזיכרון האנושי הוא תופעה שמתועד היטב בספרות הפסיכולוגית. רטרוספקטיבה ורודה (Rosy retrospection) היא תופעה פסיכולוגית של זכירת העבר בצורה חיובית יותר ממה שנחווה בפועל. למרות שמדובר בהטיה קוגניטיבית המעוותת את תפיסת המציאות, מוצע כי רטרוספקטיבה ורודה משרתת מטרה מועילה בהגברת ההערכה העצמית ותחושת הרווחה. הטייה זו גם עשויה להקל על המוח לאחסן זיכרונות ארוכי טווח, שכן הסרת פרטים עשויה להפחית את הנטל של זיכרונות אלה על ידי דרישה מופחתת ליצירה ותחזוקה של פחות קשרים עצביים.
ידידה שלי עברה מערכת שידוכים ארוכה ומפותלת. באחת הצמתים היא סיפרה לי כמה היא מצטערת על בחור מסוים שהיא הורידה. השתוממתי אל ליבי, כי זכרתי את הפרטים ואת הלבטים שגרמו לה לבחור מה שבחרה. כשראיתי כמה היא מצטערת ועד כמה היא זוכרת את הפרטים באופן לא מדויק שאלתי אותה למה היא לא הלכה על זה אז, למה היא חשבה אז שזה לא מתאים… לאט לאט היא נזכרה שבעצם באותו הזמן היא לא חשבה שהוא הבחור הנכון לה. הוא לא היה זמין, פחד להתחייב, ולא אהב את הרעיון לקשר קרוב שהיה מאד חשוב לה.
מה שקרה בעצם, שעם השנים נשכחו פרטים מסוימים ואילו פרטים אחרים נעשו בולטים ומודגשים יותר ממה שבאמת היו במציאות.
עם ישראל הולכים במדבר ומתלוננים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" כתוב בחובת הלבבות שהזיכרון הוא מטובותיו של השם, כי בלעדיו לא היה העולם מתקיים. אדם שהיה נכנס בפתח אחד לא היה זוכר מאיזה פתח לצאת. וכן במאכל ומשקה: שאם אכל פעם איזה מאכל והוא טעים לו, יזכור לאוכלו עוד פעם. וכן בכל הדברים. לכן אמרו ישראל "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" חינם וללא תועלת אנו זוכרים את הדגה שאכלנו במצרים שהרי כאן אין לנו דגים, אז למה אנחנו צריכים לזכור את זה? זה לא משרת שום מטרה. עם ישראל זוכרים את הדגה שאכלו, אבל שכחו את השעבוד הנורא שגם הוא היה מנת חלקם שם.
שבת שלום
בתיה הרשקוביץ,
יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
