מכירים את הילד הזה שכמה שנעניק לו, זה לא יספיק?!
הן מבחינה חומרית והן מבחינה רגשית: כל מה שניתן ,רצונותיו לא יבואו לכדי סיפוקם.
אותו "מקופח" ישווה עצמו לאחרים וירבה להגיד:
"אותי לא אוהבים🥺"
"רק לי לא קנו…😔
"לאחותי התייחסתם יותר.."😞
אז מה אנו כהורים יכולים לעשות וכיצד עלינו להתיחס?
יש לשים לב לשני דברים מהותיים:
1. למה חשוב לך שהילד יהיה מרוצה?
כי אם רק כך את מרגישה אמא טובה, את מכילה את המקום הזה ובכך משדרת לילד ומאפשרת לו להרגיש חסר.
2. הסיפוק והשמחה של הילד הם בשטח שלו, באחריותו ובבחירתו, ואינם בשליטתך.
*כשההורה נשאב רגשית אחר רגש הקיפוח של ילדו, הילד מרוויח את לב ההורה: את הדאגה/ תחושת האשמה ובכך הוא משיג את הקשר ומתמכר לצורת החיבור השלילית הזאת.
לכן כמה שניתן לו – לא יספק אותו כי לא הנתינה של ההורה היא המטרה אלא הקשר השלילי.
דבר נוסף שהוא משיג זה המקום שלו בבית. כך הוא מרגיש שייך ובעל נוכחות.
לכן כשהילד מתחיל בהתנהגות השלילית, ננסה לזהות את הרגש העולה בנו ההורים(אשמה/דאגה וכו') ונתעל אותו למקום נכון ורגוע.
במישור הפרקטי:
כשהילד דורש ותובע בתוקף את שלו – לא נענה לדרישתו כי זה לא יספק אותו.
לעומת זאת כשהוא *מבקש* יש מקום לשקול האם נרצה להענות לבקשתו או לא.
נשים לב לא לרצות אותו מתוך פחד אלא ממקום שרוצה לשמח את הילד.
ולא נבהל אם הילד בחר להרגיש לא מרוצה או מקופח, זה בשטח שלו וההורה לא אחראי לרגשותיו.
כדאי מדי פעם להפתיע בנתינות קטנות, אפילו הבעות חיבה בהפתעה, לא כשהוא דורש, כדי להראות לו שאנו איתו, וזה באמת מה שירגיע אותו💝
אסתי אברהם פסיכותרפיסטית cbt ומנחת הורים
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
