היום י"ח באלול, היום שבו נולד הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות. הנה אחד הסיפורים היפים ששמעתי עליו (ובעצם עלינו), מתוך הספר "לגדול":
חודש אלול כמעט הסתיים. השנה החדשה עמדה להתחיל, והימים המכונים "הימים הנוראים" התקרבו: ראש השנה, ואז עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. לעיירה קטנה הגיע יום אחד הבעל שם טוב הקדוש. כל תושבי העיירה התרגשו מאוד מהאורח המכובד, וקיוו שהוא יישאר איתם כמה שיותר זמן, אולי גם במהלך החגים המתקרבים.
"מי החזן שיתפלל ויוביל כאן את תפילות הימים הנוראים?", שאל הבעל שם טוב.
"שמו יעקב", אמרו לו, "הוא שליח הציבור שלנו בכל שנה".
"וכיצד הוא מתפלל?", שאל הבעל שם טוב.
"הוא מתפלל יפה", ענו. "יש לו קול צלול, הוא מחבר את כל מתפללי בית הכנסת לתפילה, אבל יש דבר אחד קצת מוזר: הוא אומר את כל הווידויים של יום כיפור במנגינות שמחות. את כל החלקים בתפילה שעוסקים בחטאים, בטעויות, 'אָשַׁמְנו, בָּגַדְנוּ', 'עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ' – הוא שר בשמחה".
הבעל שם טוב ביקש לפגוש את יעקב, ושאל אותו: "מדוע אתה מזמר את הווידויים בשמחה? האם לא ראוי לומר את המילים האלה ברצינות, בכובד ראש, אפילו בבכי?".
וזו הייתה התשובה של יעקב החזן: "עבד שמנקה את החצר של ארמון המלך מלכלוך – שמח מאוד כשהוא עושה זאת. הוא אוהב את המלך, ויודע שהוא משמח את המלך במעשיו, ולכן הוא שר בזמן שהוא מנקה את הארמון".
"יפה ענית", אמר הבעל שם טוב. "אשמח להתפלל איתכם כאן בימים הנוראים".
ומה המסר אלינו? המלך בסיפור הוא אלוקים, הארמון הוא העולם שלנו, החיים שלנו, וכל אחד מאיתנו מקבל הזמנה מיוחדת מהמלך לנקות את הארמון, פעם בשנה.
חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים – מייסד תנועת החסידות רוצה שנדע שכל אלה אינם ימים של דיכאון ומרירות, להיפך. אלה ימים של שמחה גדולה על עצם ההזדמנות שניתנה לנו לתקן את מעשינו.
רק תחשבו על עולם שבו אי אפשר להתחרט ולהתחיל מחדש, שבו כל טעות מתקבעת לנצח, כי אין תיקון ואין שיפור. נכון, זה לא תמיד נעים "לנקות את הלכלוך", אבל צריך לזכור שהאפשרות להתחיל מחדש היא זכות. אז איך לא נשמח?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
