יום אחד קרה לי נס. ברמה של הצלת נפשות. ממש ככה.
בשיחה עם חברה שלי רחלי, ניתחנו התנהגויות של אנשים עם מורכבויות, והגענו למסקנה שהם משתמשים במניפולציות. עכשיו, המילה מניפולציה מקורה במילת הפועל האנגלית – טו מניפיולייט וזה מה שחיפשתי במילון.
היא מתוארת בשתי דרכים: האחת היא "לשלוט או לתפעל משהו במיומנות", והשניה היא "לתמרן או להשפיע על מישהו בצורה לא הוגנת או מניפולטיבית". את ההגדרה השניה כולנו מכירים, וכך אנחנו מגדירים בעצמנו את המילה מניפולציה . למניפופלצת יש אסוציאציה שלילית מאוד וזה כמעט כינוי נרדף לתככנות ולפעולה לא רצויה בעליל.
אבל אם אנחנו הולכים רגע להגדרה הראשונה – של לשלוט או לתפעל משהו במיומנות אנחנו יכולים כן להבין את המשפט הבא: "פעולתה של הסרעפת היא מניפולציה להפעלת הריאות ולהשגת חמצן לגוף" ופה – המניפולציה אפילו חיובית, אנחנו צריכים אותה את המיומנות, את הקביעות, את העקשנות בכל דרך- כדי להביא לנו חמצן לגוף. ואני חושבת לאחר התבוננות מרובה שבחיים שלנו האמת תמיד נמצאת בין השתיים. כי בסופו של דבר גם אנשים עם מורכבויות התנהגותיות, ואנשים שיש להם צרכים דחופים, כמו חמצן, בסופו של דבר מפעילים מניפולציות כדי להשיג את מה שהם צריכים. יש לנו נטייה לקרוא למה שהם צריכים צומי, או קשר – אבל לפעמים זה מילוי חוסר מאוד קדום ועתיק באישיות שלהם או בנשמה וזו הדרך שלהם להשיג את מילוי הצורך. דוגמא?! – למשל אדם שצריך להרגיש שהוא בשליטה וכדי להשיג את זה הוא יגרום בהתנהגות שלו להנמכה (לא רוצה להגיד השפלה) של האחר כדי שהוא יהיה גבוה – בשליטה. בעצם הוא עושה את זה כמעט בתת מודע וזה לא כדי להנמיך את השני אלא כדי למלא בעצמו את הצורך להרגיש בשליטה . ( שימו לב לניואנסים הקו דק מאוד, אבל לפעמים זה קו החיים)
פעמים רבות גם הילדים שלנו מפעילים עלינו מניפולציות כדי להשיג צרכים שלהם, לפעמים צורך כל כך נואש – ממש כמו חמצן – במקום להתייחס להגדרה השניה אני רוצה להניח את זה קרוב יותר להגדרה הראשונה לתפעל במיומנות את אמא ואת אבא כדי להשיג לעצמי את מה שאני צריך.
בגישות רבות לא משתמשים במילה מניפולציה בגלל הקונוטציה השלילית שלה, אבל כשעשיתי את פאוזה על החיים שלי רגע והלכתי צעד אחורה כדי לראות מה קורה כאן במערכת היחסים המאתגרת עם הילדים – ראיתי שגם אנחנו, אנשים נורמטיביים לגמרי, ללא "מורכבויות" ידועות או מאובחנות – משתמשים בדרך הזו כדי להשיג דברים. לא, לא בכוונה, אלא לפעמים בתת מודע. יש פעמים שאנחנו מצליחים להשיג את מה שרצינו ויש פעמים שדווקא השימוש במניפופלצת גורם לצד השני לסוג אחור.
דוגמא?! למשל שמתי לב בקו שכאשר אני בוכה ליד אחד מילדיי לא רק שאני לא משיגה את ההשתתפות שלו אלא זה גורם לו להתרחק. ההבנה הייתה שהדרך הזו מאיימת עליו והיא לא משיגה לי את השותפות שרציתי. האם בכיתי בכוונה?! ממש לא, בכיתי מכאב, בכיתי מצער, אבל את המטרה שלי לא השגתי נקודה לעומת זאת כאשר התחלתי לשים לב לזה – לאחר שהוא אמר לי שזה קשה לו מאוד – וחיפשתי במודע דרכים אחרות הן להשיג את מטרותיי והן לייצר קשר עם הילד – מצאתי הרבה דרכים אחרות, נקיות, כדי לסלול את הכביש לליבו.
עד עכשיו דיברתי על עצמי. אבל אני רוצה להראות לנו משהו. כמה שנכבס את המילים ונקרא להם בתחליפים – בסופו של דבר המניפופלצת יש לה צורה וצבע ואלף זרועות שנשלחות כל פעם אל הסדק התורן – אל המקום החלש שלנו, ומתפעלות אותו כדי להשיג את הצורך העכשווי. אבל מפלצות מתחת למיטה מפסיקות להיות מפחידות שפשוט מתכופפים, מסתכלים לחושך בעיניים, נוגעים למפלצת בקצות האצבעות, קצת מטאטאים אותה קצת מעסים לה את הגב, מתעטשים עליה קלות ואומרים לה "היי מניפופלצת, אני רואה אותך וכבר לא מפחדת ממך "
וכשאנחנו מזהים אותה- כל ההתייחסות נהיית אחרת. כי אנחנו כבר לא מפחדים ולא נבהלים, אנחנו לפעמים מצליחים לראות את הצורך הבסיסי, החמצני, שהיא מסתירה מאחורי הגב שלה, אנחנו אפילו יכולים לנהל איתה משא ומתן.
בשביל לראות אותה צריך שניה לזוז אחורה, צעד או שניים כדי להיות בעמדת התבוננות, ולזהות שהיא המבקרת, ואז ברגע שכבר יש מודעות אנחנו זוכרים שיש פה צורך מאחורה, מישהו עכשיו צריך משהו כמו חמצן מאוד מאוד, כמעט לחיים. וכשאנחנו מתייחסים לעניין לא מנקודת בהלה אלא מנקודה יציבה של זיהוי צורך, של רצון לעזור לעומד מולנו למלא את הצורך שלו אבל בדרך נכונה – כל הפעולה שלנו משתנה. במקום לכעוס, להיעלב, להיפגע – אנחנו הרבה יותר תבוניים ומסוגלים לכלכל את מעשינו.
וגם עם הצורך שלנו כהורים (או כבני זוג למשל) הוא להציב גבולות – אנחנו נעשה את זה בדרך אחרת, פחות רגשית ויותר שכלית מה שאומר יותר נקייה עם פחות משקעים – "מוח שליט על הלב"
כי המניפופלצת מדברת עם הלב שלנו, היא מפחדת מהראש, הראש מנצח אותה. אבל אם אנחנו נפעיל את הראש וניתן ללב קצת לנוח בסופו של דבר אנחנו מרגיעים אותה את המניפופלצת.
עשרות ישועות קורות כאשר אנחנו לומדים לזהות אותה מגיעה ולא נבהלים ממנה, לא מכבסים את השם שלה, ולא מתפתלים בין מילים – אלא קוראים לה בשמה מסתכלים לה בעיניים וכמעט מתחברים איתה. כן כן גם בזוגיות (למשל זוגיות עם רכיבים נרקסיסטיים) והמון בהורות.
אחד המעניינים הוא לגלות איפה אנחנו מפעילים את המניפופלצת שלנו… בתחילה זה כמעט מביך, אבל כשאנחנו נזכרים שהמניפופלצת היא גם זו שמניעה את הסרעפת כדי להביא חמצן – אז אנחנו פתאום מבינים איזה חמצן אנחנו צריכים כרגע, מה דרוש לי עכשיו כמו אוויר לנשימה כי בלעדיו אני מרגישה חסרה מאוד.
ואתם יודעים מה קורה למניפופלצת שלומדים לעבוד איתה?
היא מאבדת את הכוח שלה, מסכנה. יוצא לה כל האוויר מהגלגלים, נשמט לה השטיח מהרגליים, מתפזר לה כל האוויר מהבלון.
יכול להיות שתבוא אחריה מניפופלצת חדשה, אבל לאט לאט אנחנו הופכים מומחים למפלצות, נבהלים פחות ופחות והופכים מתונים יותר ויותר- וזה הכי מפחיד את המניפופלצות, והן מחפשות אובייקטים אחרים – ולנו נפתחת דרך חדשה ומאוד נקייה לקשר יציב ונטול מניירות עם הילדים.
ואתם יודעים?
כשלומדים לזהות אותן… זה נהיה אפילו מן משחק משעשע כזה "זהה את המניפופלצת".
עד כדי כך הן הופכות למפלצות מחמד עם פרווה ונצנצים בקרניים ופעמונים על הצוואר, רכה וקפיצית כזו. כמעט נחמדה.
מניפופלצת מחמד, שאפשר לחבק בלילה –
כשמתחבאות לנו מפלצות בחושך מתחת למיטה.
דסי זייבלד
מלווה הורים לנוער מתמודד
אמא מאמנת ומתאמנת
0502251886
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
