7:00 בבוקר.
כולם נמצאים בתחנת רכבת סבידור- האומן, החייל, העו״ד, האברך ואני.
כולם קמו היום בבוקר ולבשו פנים.
אחד עצוב,
אחד קשוח,
וההוא שם בצד דווקא נראה שמח, חשבתי לעצמי.
מכירות את זה?
מחשבות עמוקות שבאות אליכן ב־7:00 בבוקר…
הרכבת הגיעה ועלינו.
פתחתי את המחשב וכתבתי לה.
כתבתי לנעה, חברתי שהיא כל כך אמיתית.
״מחשבות של בוקר״ בשם הנושא.
ובתוכן: ״תגידי, איזה פנים את לובשת הבוקר?״
תוך שלוש דקות היא ענתה:
״בוקר טוב, רק עכשיו התחלנו את השבוע 🙂
אבל תתחילי את.״
צחקתי והשבתי:
״אני עליתי על הרכבת בתחנת סבידור,
לובשת היום מגפון שחור שחור ומעיל קרם גדול.
קצת מסתתרת.
יש לי היום סיור חשוב בעבודה
ואני רוצה להיות מכובדת.״
״יפה,״ היא כתבה,
״תחפושת של גברת.
היי חזקה, חברה כאילו הכול בסדר.״
״כן,״ השבתי לה,
״זה העולם שיש… ואין עולם אחר.״
כי פה בעולם גם אני, גם האברך, גם האבא והבן ואפילו החייל-
כולנו רוצים להיות משמעותיים,
להיראות,
להיות מחוברים.
ולמה את התחפשת היום? שתפי אותי בתגובות! 🙂
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
9 תגובות
איזה מודעות יפה
כמה טוב לדבר עם הרגשות שלנו
תמרו שלי אני רוצה עוד
מי זאת תמר הזאת
כשרונות בטירוף
כותבת כל כך פשוט דברים עמוקים כל כך
מעניין להכירך
איזה כשרון… וואו איך נפל עלי כל הטוב הזה הבוקר. אבא תודה
ואוו, טקסט מהמם.
מחכה לעוד🤍
וואי כל כך מתחברת!
כולנו מתחפשים לפי הצורך. עכשיו אפשר לומר את זה בקול..
כתבת כל כך יפה
נדיר!
התחברתי כל כך
אחזה כתיבה יפה💓
אוו איזה כתיבה איזה מילים ! חיברת אותי לחוויה לרגע הייתי ביחד איתך בתחנת רכבת אי שם במקום רחוק ממני אפילו שאני באמריקה בכלל, ואיזה כיף שיש חברה כמו נועה ….תמשיכי לקחת אותנו לטיולים במחשבות איתך
מחכה לעוד הרבההה כאלה
זכיתי בחברה הכי מיוחדת שיש 🤍
ואו, תמר,
אהבתי את הקונספט של הטור, לתת מקום למחשבות יומיומיות ..
מחכה לטורים הבאים שלך!