ואם היו אומרים לך אז, שם, בימים ההם,
שבזמן הזה יהיה לך בית.
מושכר.
קצת מבולגן.
ממוזג.
שהכביסה תהיה תלויה בו מסודר,
שאת הכיור תנקי באקונומיקה,
את השולחן בסנו קלייר.
שפרחי חמנייה ישתלבו עם פרחים ורודים וגבסניות שרוססו בצבע ורוד.
סתם.
זר של שבת קודש שקניתם על הדרך.
לא מחנות הפרחים.
והוא יהיה יפה יותר מכל זר בוטיק.
ואם היו אומרים לך אז, שם, שיהיה לך איש,
שיעשה בך שלווה ושקט,
ותבוא תקופה שתשאלי שאלות כמו:
"למה אתה בשקט?"
ואז תזכרי שאת זה ביקשת כל חייך:
שקט.
מקום.
להיות בבית.
ואם היו אומרים לך אז, שם,
שעל הרצפה תהיה נדנדה.
ובעגלה תינוק שצורח,
כי הוא לא אוהב את דמבו הפיל,
רק את אמא.
ורק על הידיים.
וזה יעשה לך דמעות.
כי זה בדיוק כל מה שביקשת.
אפילו אם שכחת,
היום נזכרת.
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
