נשים נמצאות בספירות המלכות. בעולם העשייה יש לנו תפקיד גדול – לברר את הטוב שבעולם, להגדיל אותו ולתת לו ביטוי.
הרי הכל כאן כל כך מעורבב, וסומכים עלינו שנדע לברור את הטוב בשביל כל משפחותינו. אמנם מלאכת בורר בשבת קודש נאסרה, כי בשבת הכל מבורר ומרגישים את האור של מעין עולם הבא. ובימי המעשה מכינים אנחנו את הכלים לכבוד האור של שבת.
הרבה פעמים האשה היקרה חושבת 'מה בעצם עשיתי היום?' ואולי צריכה חיזוק כדי לאסוף את כל נקודות האור הפזורות שהיא ביררה מתוך השיחות עם הילדים, ומתוך (שטיפת) הכלים שהם השראה לשפע, ומתוך הטירחות של ניקיון וזריזות וזהירות – שבעל מסילת ישרים מונה אותם כשלבים בסולם.
בזכות אבות שיש לי, מלמד רבינו הק' בעל הסולם זיע"א שאין סתם בעולם.
(הסתם היחיד המוכר ביהדות הוא של סופר סת"ם. שכותב אותיות לספרי תורה…)
אנחנו שעושות כל כך הרבה בשביל שייחרטו האותיות הקדושות, שהרי כל יהודי ויהודיה הם אות בספר תורה, כמה אור הגנוז יש בסדר יום שלנו. אוהו.
חכמינו אמרו ששמחת בית השואבה האירה את כל חצרות הבתים בירושלים.
האור ממנורות הזהב הציף את העיר העתיקה. חכמינו אמרו שכל החצרות האירו וניתן היה לנשים לברור חיטים לאור השואבה.
הרבה מצוות היו בבית המקדש, ומצוות השמחה של אור השואבה, נתנה כח לנשים לקיים את סיבת החיים, לברור חיטים.
ולכן חושבת שהמדור המיוחד הזה ייקרא 'נשים מבררות לאור השואבה'. שם מיוחד לנשים בדור של גאולה.
תיקון חטא עץ הדעת – על ידי השמחה
החיטה על פי הזוהר הק' היא סמל עץ הדעת.
חיטה, אשר כתובה בתורה בכתיב חסר, עולה בגימטריה – 22. רומזת החטה לדעת שבכ"ב האותיות.
מכאן עלינו להבין את גודל הסוד שאמרו חכמינו: שלאור השואבה ניתן לברור חיטים.
כל המציאות של העולם הזה בזמן הגלות נקראת 'עולם הבירורים'. כי הבירור בין טוב ורע, לאחר החטא הראשון הוא ענין עצום. כל הזמן לפשפש ולמשמש במעשים ולדייק אותם ואת תוצאותיהם. והנה מתגלה לנו שהסגולה הכי טובה כדי לברור את החיטים, את המעשים הנכונים – היא השמחה.
המנורות של שמחת בית השואבה פנו להר המשחה. ובעצם בצד ההוא שבין בית המקדש להר המשחה, אין שום בתי מגורים. והאור שהיה לכאורה מוטה לצד היותר רחוק של ירושלים, מצליח להציף את העיר כולה.
כשאור השמחה עוזר להקליל את החבית הכבדה ביותר
פרחי הכהונה שעלו על סולמות בגובה חמישים אמה (היסטרי ממש) עלו כשעל גביהם חביות של שמן בכמות של מאה ועשרים לוג.
לכאורה אין דרך שנערים צעירים יעלו עם משקל כזה על סולמות גבוהים כל כך, אלא שהשמחה שהקיפה אותם כדי לעשות את הפעולות האלו, גרמה להם להתרומם בסולם במהירות כה גדולה שהיו נראים כפורחים באויר. ומכאן שמם פרחי כהונה.
לפעמים, כשאנחנו בהתלבטות איך לגשת בסוגיות החיים. אור השואבה צריך להיות 'שם קוד' לחיים שלנו.
שנראה את הכל באור. ושנתרומם ונרנן להלחין את השירים החדשים מתוך היומיום.
יש ריח שאפשר לראות 🙂
השבת בפרשת תולדות אנו מתוודעים למהלך העצום בו רבקה מנתבת את יעקב לקבל את הברכות. כמה חינוך קדוש יש בזה. יצחק הוא בעלה של רבקה, והיא יודעת שהוא הולך לברך בברכת הבנים – ובכל זאת היא עושה השתדלות כדי שיצחק יוכל לזכות בברכה. וזה הענין כל כך חשוב בפרשה – המלמד אותנו לבקש ברכות מהצדיקים.
כשנכנס יעקב אבינו כדי לקבל את הברכות, אמר יצחק "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'".
בגן עדן יש ריחות עצומים – בספר החזיונות מביא רבי חיים ויטאל את התאור של אשתו שהיה לה מוות קליני וכששבה לעולם הזה תארה את הבשמים והריחות של גן עדן.
יצחק אבינו אומר "ראה, ריח בני." מסתבר שיצחק 'רואה' את הריח. אפילו שראייתו הפיזית נחלשה, ראייתו הרוחנית כל כך חזקה.
ומה ראה בריח ההוא?
אומר רבינו הארי הק' שבכל עץ ובכל צמח יש בו שמן. שזה נקודת החיות של הצמחים והפרחים והעצים וכל מה שגודל בשדה. מכל הצמחים ניתן להפיק שמן. כי השמן רומז להארה רוחנית. וזה האור שמחייה את כל מה שיש בשדה. מסתבר שהשדה הוא לא רק ריאה ירוקה, בהגדרה של חובבי הטבע. אלא הוא מצבור של אורות קדושים שמתבטאים בשדות הנזרעים. וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב: "דע כי יש שדה ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונעים מאד".
בחודש שבו השלהבות כל כך משפיעות, גדולה התפילה שנזכה לגדל את השדה הפרטי שלנו, חלקת האלקים שהתברכנו בה, עם הרבה לחלוחית של שמן והמון הארה.
שהבתים שלנו יתמלאו בניחוח שדה אשר ברכו ד' ונהיה אנחנו שותפים למלאכים שטופחים על כל עשב ועשב, ומטפחים שיגדל.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
