אמא מודאגת: התינוק שלי לא גדל

שיתוף ב email
שיתוף ב print

יונתן הוא תינוק בן 7 חודשים סקרן ומאד חברותי. הוא כל הזמן רוצה להיות חלק מעולם המבוגרים. יש לו 2 אחים גדולים ממנו וגם הוא גדול רק שעדיין לא כולם מבינים את זה.

הוא כל כך רוצה כמו הגדולים ובגלל המתח השרירי הגבוה קשה לו להתהפך ולהתקדם בזחילה. הוא לא זוחל. הוא בוכה ובוכה עד שאמא שלו מושיבה אותו ועכשיו הוא עסוק בלשמור. הוא מתגונן, כדי לא ליפול. הוא יודע לשבת רק עם רגליים ארוכות קדימה בסוג של ישיבה הנקרא "ישיבה שלמה". הוא מפחד לפול ולכן שומר חזק עם רגליים במצב פשיטה על הישארות במצב הישיבה הכפוי. הבעיה שלא ניתן כך לזוז ויונתן לא מגיע לשום צעצוע. גם לבעיה זו נמצא פיתרון- אמא מקרבת אליו את כל הצעצועים שבסביבה ויש לה שקט לפרק זמן של כ 10 דק'. אלא שאז יונתן רוצה שינוי והוא שוב מזעיק אותה. יותר מפרק זמן זה יונתן לא מסוגל להעסיק את עצמו.

 

כאשר מושיבים תינוק שעדיין לא בשל לכך, אינו מסוגל לשבת כמה דקות בעצמו ואינו יודע להשתמש בידיו לתמיכה הוא אינו מסוגל לעבור למצבים אחרים אלא בנפילה. מצב זה יוצר תלות מוגברת של התינוק בהורה. חוסר יכולתו של התינוק לספק את רצונותיו באופן עצמאי יוצר תסכול. הנפילות החוזרות שנובעות מחוסר בשלות של מערכת שיווי המשקל עלולות לעורר אצלו פחד מתנועה ובתגובה נוצר קיפאון תנועתי.

 

אמא של יונתן הגיעה לקליניקה כשהיא מתוסכלת מהמצב ומשוועת לעזרה. יונתן מתנחם רק בהחזקה על הידיים. הוא מפוחד ולא מסכים לזוז באופן עצמאי והאמא היא זאת שמתווכת לו את עולם התנועה.

 

כשמגיע תינוק לקליניקה אנחנו קודם מתבוננים בתפקוד של התינוק המתרחש בהווה. ההתרחשות בהווה היא הבסיס להבחנה ביכולותיו של התינוק, בחוזקותיו ובמכשולים שהוא ניצב בפניהם.

ביקשתי מאמא של יונתן שתניח אותו כמו שהוא רגיל בבית. היא הושיבה אותו ומיד התישבה צמוד אליו וקרבה אליו כמה צעצועים.

ניגשתי ליונתן וביקשתי רשות לשחק איתו. לעיתים בקשת הרשות היא בלי מילים אלא בעצם הנוכחות שלי שאינה כופה על התינוק שינוי אלא מקבלת אותו ומנסה בהסכמתו להציג בפניו אפשרויות נוספות.  יונתן חיפש את עיניה של אמו כדי לקבל אישור לנוכחותי.

דרך מגע עמוק, טפיחות ותוך כדי ליווי בהסבר מילולי יצרתי אצל יונתן סכמת גוף. המגע לווה בקול כדי לשלב מידע משני ערוצים תחושתיים: השמיעתי והפרופריוספטיבי. בהדרגה ותוך כדי משחק עבדנו על הישענות בתמיכה על הזרועות מול שרפרף, העברת משקל, תנועתיות בצלעות ובמפרקי הירך, מתן תחושה עמוקה בפלג הגוף העליון כדי למפות את חלק הגוף העליון מעל התחתון. במפגש הראשון שלנו כל איום על הוצאה משיווי המשקל שלו הבהיל אותו.

יונתן עצר למנוחה כמה פעמים במהלך המפגש וחזר לשתף פעולה. בסיכומו של דבר מילד שאורך זמן המשחק שלו היה 10 דק' לכל היותר הוא עלה ל45 דק' של משחק במהלך המפגש.

את המפגש סיימנו עם עצות מעשיות לאמא. היות ואת יונתן כבר הושיבו יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור. מה כן ניתן לעשות ואיך לא לדלג על שלב הזחילה?

ביקשתי מהאמא ללוות את הישיבות שלו. לשים לידו מזרון מוגבה שישמש כמדרגה ויונתן יוכל להיעזר בו כדי לזוז ממצב הישיבה למצב אחר באופן עצמאי תוך כדי הישענות על הידיים. האמא קיבלה הנחיה איך להניע אצלו את מפרקי הירך כדי לעודד אותו לישיבה צידית דרך 2 הצדדים.

במשך חודשיים של מפגשים אחת לשבוע למד יונתן להשתמש בידיו כדי לתמוך בעצמו ובשלב הבא שימשו ידיו לצורך מעברים בין ישיבה לשכיבה ובין מנחי ישיבה שונים. הקואורדינציה של הידיים והרגליים התפתחה ויונתן החל לזחול במרחב. יונתן הפך מילד מבוהל שמפחד לזוז עצמאית ותלותי לחלוטין במטפלים לילד עם ביטחון בעצמו ובתנועה שלו שמעיז לחקור את העולם.

 

 

שנזכה לגדול ולגדל.

 

עינבל אלדר

BSc, מומחית להתפתחות תינוקות וילדים, ליווי התפתחותי

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.