הרהורים בעקבות…
אני סוגרת את דלת הקליניקה לאחר סיום פגישה סוערת עם נערה בת 18, נפגעת תקיפה לא פשוטה בכלל…
לרוץ אל המחר/ אביגיל וענונו
ואני רואה אותך נהרסת
מהצד נשברת
רומסים אותך, עושקים אותך
את מנסה ללכת.
אני רואה אותך מתרוצצת
זקוקה לאנשים
הולכת, חוזרת,
נגמרת מבפנים.
אני רואה אותך שוכבת
על הכביש הקר
כך, ואין כר.
ולא חושבת על מחר
הכח כמעט נגמר.
אבל,
זה לא חייב להיות מר
רצוא ושוב, נשבר
אל תזכרי כל כך
את מה שנאמר.
קחי לעצמך את המשמר.
לכי רחוק
נתקי את הלב מהעבר
כאן ועכשיו
לרוץ אל המחר.
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
